מקצת שבחו

חכם ישראל משה חזן, נולד לאמו ולאביו רבי אליעזר בשנת תקס"ח (1808) באיזמיר, שבתורכיה. 

בשנת תקע"א (1811), בהיותו בן שלוש, חכם ישראל משה חזן עלה עם אביו לירושלים, ולמד תורה מפי סבו הראשון לציון החכם יוסף רפאל חזן. 

חכם ישראל משה חזן הוכר כתלמיד חכם כבר בצעירותו, והיה דורש ברבים. הקב"ה חננו בקול נעים, והוא שר וחיבר שירים בסגנון האהוב על הקהילות הספרדיות. שלט בערבית, בספניולית, טורקית ואיטלקית. 

בשנת תר"ב (1842), נתמנה לחבר בית הדין הגדול בירושלים, מינויו נשאר בתוקף אף שעזב את ירושלים.

בשנת תר"ג (1843) נשלח ע"י ראש הכולל הספרדי בירושלים לקהילות ישראל בצפון אפריקה לאסוף כסף לבניית בית חולים בירושלים. בביקורו בתוניס, אלג'יר ומרוקו למד מחכמיהם והושפע מדרך לימודם.

בשנת תר"ד (1844) נסע לאנגליה כמיצג "חכמי ורבני הספרדים והאשכנזים שבירושלים", ללחום נגד התנועה הרפורמית. שם חבר את ספרו 'דברי אמת ושלום'. בשנת תר"ה (1845) נסע לאמסטרדם, שם חיבר את הספר 'קנאת ציון' - פולמוס חריף נגד התנועה הרפורמית. מלונדון ביקר בפורטוגל, ומשם עבר לליוורנו שבאיטליה.

בשנת תר"ו (1846) נבחר לכהן כרבה של רומא. השפעתו היתה ניכרת בכל תחום חייהם של יהודי רומא, ושמעו נישא בפי כל תושביה. ברומא חיבר את הספרים: 'כרך של רומי', 'נצח ישראל' ו'נחלה לישראל'. 

בשנת תרי"ב (1852) חכם ישראל משה חזן התפטר ממשרתו, ושם פעמיו לארץ ישראל. בדרכו עבר בקורפו. הקהילה היהודית באי הפצירה בו הקהילה לשבת על כסאו של חכם יהודה ביבאס שעלה לחברון, והוא נענה. בקורפו כתב את 'קדושת יום טוב'. בשנת תרט"ז (1856) עבר לכהן כרבה של אלכסנדריה.

בשנת תרכ"א (1861) חכם ישראל משה חזן זכה ועלה חזרה לארץ ישראל, והשתקע בעיר יפו. בשל מחלתו, בחודש חשוון תרכ"ב (1863), עלה לעיר ביירות להחליף אוויר, אולם לא האריך ימים. חכם ישראל משה חזן נפטר בחודש טבת בשנת תרכ"ב (1863), ונקבר בסביבות העיר צידון.

יום פטירתו אינו ידוע לנו, ואנו מציינים את יום פקידתו ביום י' טבת תרכ"ב (1863)