חכם עזרא ששון דנגור


A Short Tribute

חכם עזרא ששון דנגור נולד לאמו ולאביו ראובן בכ"ו אב תר"ח (1848) בבגדאד שבעיראק. 
הוא למד תורה בבית המדרש 'בית זלכה' אצל חכם עבדאללה סומך. בשנת תרי"ח (1858), כשהיה בן עשר, מת עליו אביו, והוא בעצמו דרש את הדרושים למנוחת הנפטר, הנהוגים בתוך שנת האבל.
בשנת תרכ"ו (1866) חכם עזרא ששון דנגור נשא אישה. תלמידי 'בית זלכה' הנשואים, קיבלו תמיכה כספית לפרנסת משפחתם, אך חכם עזרא ששון דנגור נמנע מלקבל את התמיכה, ולמד בבית המדרש מחצית היום, ובחציו השני עסק במסחר. חכם עזרא ששון דנגור שימש גם כמוהל, שוחט וכותב שטרות. בשנים תר"מ-תרמ"ו (1886-1880) אף נתמנה אחראי לכתיבת השטרות. 
סמוך לשנת תרנ"ב (1892) חכם עזרא ששון דנגור הפסיד את כל כספו במסחר, ונאלץ להתפרנס מן הרבנות. הוא הוזמן לכהן כרבם של בני קהילת יוצאי בגדאד שישבו בראנגון (כיום יאנגון), שבבורמה. הוא שימש בתפקיד זה כשנתיים, ואז שב לבגדאד.
בשנת תרנ"ז (1897) חכם עזרא ששון דנגור החל לנהל בהתנדבות את בית הכנסת הגדול של בגדאד. 
בשנת תרס"ג (1903) חכם עזרא ששון דנגור קיבל רישיון מהסולטן הטורקי להקמת בית דפוס בבגדאד. בבית הדפוס נדפסו על ידי חכם עזרא ששון ובניו כמאה וארבעים ספרים, הראשון שבהם סידור תפילה כמנהג יהודי בגדאד. בית הדפוס היה פעיל עד לשנת תרפ"א (1921).
בשנת תרפ"ג (1923) נתמנה לחכם באשי, הרב הראשי של קהילת יהודי בגדאד, שתפקידו היה לפקח על העדה בענייני דת ולתווך בין הקהילה לבין הרשויות. 
בשנת תרע"ז (1917) העלילו השלטונות הטורקיים עלילה על 17 יהודים, עינו ורצחו אותם. בין הנרצחים היה חכם יחזקאל ברוך דנגור, אחיו של חכם עזרא ששון.
בשנת תרפ"ח (1928) התפטר חכם עזרא ששון דנגור מתפקידו כחכם באשי בשל מחלוקות בתוך הקהילה.
חכם עזרא ששון דנגור נפטר ביום י"ג טבת תר"ץ (1930) ונקבר בבגדאד.
חיבוריו של חכם עזרא ששון הם: 'אמרי קהלת' - ביאור ותרגום לערבית לספר קהלת; 'מנחה בלולה' - דינים, מנהגים ופיוטים; ספר שאלות ותשובות; ספר דברי הימים של בגדאד; ביאור לתורה ותרגומה לערבית; חידושים ומאמרים בענייני דרך ארץ; דרוש; 'עדי זהב' - פירושים לתורה. חלק מחיבוריו עדיין בכתב יד ולא נדפסו
A few quotes from the Rabbi on 'Traditions of the Fathers' in which he teaches that honoring parents is a national imperative and a source of social order
"Honor your father and your mother that you may long endure on the land that the LORD your God is assigning to you." Love and respect of parents is the source of all mercy, compassion and goodness, as is the respect of a nation’s elders, judges and teachers, without which it is impossible to sustain order in a state for very long.
For one who does not love his parents and abandons them in their times of distress, and has no pity on them, is but a cruel individual with a heart of stone. What mercy has such a person for the poor, for orphans or for widows? If a person has no respect for his parents and does not obey their bidding, how can he be expected to respect his elders, or a judge’s verdict?
Note that the Ten Commandments are written in singular form. God speaks to the People of Israel as to a single individual. God commands you – the entire nation, to sustain and protect the love and honor of parents, for they are the source of mercy and compassion. Respect elders, Cohanim and judges, so that they may endure, for the benefit of the society of Israel and for order in the state, so that their land be protected for a long time.
Adei Zahav, On the Torah, Part I, Exodus, Yitro weekly reading portion, chapter 20, verse 12; pp. 302-303, Jerusalem Institute Publishing, Jerusalem, 1987