חכם רפאל כדיר צבאן


A Short Tribute

חכם רפאל כדיר צבאן נולד ביום א' בטבת שנת תר"ע (1910) בעיר ג'רבה לאביו יעקב ולאמו ואמימה. בצעירותו למד תורה אצל רבי מקיקץ שלי (בעל 'מדרשו של שם') ואצל רבו המובהק - חכם רחמים חי חויתה הכהן (בעל 'שמחת כהן'). היה ידיד נעורים של חכם מצליח מזוז (בעל 'איש מצליח'). 
בשנת תר"צ (1930) נשא לאישה את מרת עוישה בת עזיזה. לאחר ייסורים קשים זכו לארבעה ילדים.
בשנת תרצ"ב, (1932) מונה לראש מתיבתא ובשנת תרצ"ט  (1939) התמנה כחבר בבית הדין. 
בשנת תש"ח (1948) החל לערוך ירחון תורני בשם 'הירח', בו כתבו גדולי תלמידי החכמים בטוניסיה. בשנת תשי"א (1951) התמנה לרב העיר מדנין, ועמד בראש מוסדות צבור של תורה וחסד, כגון: ישיבת 'אור תורה', 'ביקור חולים', 'מתן בסתר', 'ועד בתי הכנסת' ועוד.
בשנת תשי"ז (1957) עלה לארץ ישראל ושימש, כשלושים ושמונה שנים, כרב העיר נתיבות. חכם רפאל כדיר צבאן הקים מוסדות תורניים והפיץ תורה ביישובי האזור. ביתו היה פתוח לכל שואל, וכל אדם היה היכול להיכנס מיד ללא דחוי, מדי שבוע נערמו על שולחנו עשרות ומאות מכתבים, והגיעו אל ביתו מאות פונים, את כולם היה מקבל הרב באורך רוח ובסבלנות. 
בשנת תשל"ב (1972) נתמנה לנשיא ישיבת 'כסא רחמים', שהכשירה תלמידים רבים להוראה. בשנת תשל"ג (1973) נבחר לחבר מועצת הרבנות הראשית.
חכם רפאל כדיר צבאן היה זקן רבני תוניס ונחשב כבעל הסמכות התורנית העליונה של יהדות טוניס בישראל. הוא עשה רבות להתפתחות מוסדות התורה של עולי טוניס ופעל להוציא לאור את ספריהם של חכמי טוניס מהדורות הקודמים. 
חכם רפאל כדיר צבאן חיבר 4 ספרים שאותם הקדיש לזכר אביו ואמו ולזכר אשתו: 'מגיד דבריו ליעקב' - על ההגדה של פסח; 'זרע יעקב' (ג' חלקים) - חלק א' על הש"ס וחלק ב' מכיל חידושי הלכות על השולחן ערוך; 'נפש חיה'  - לזכרה של אשתו, מנהגים ודינים בשולחן ערוך; ו'שיירי הנפש' - השלמות לספרו 'נפש חיה'.
בשנה האחרונה לחייו סבל מחולשה גדולה. ביום ד' בכסלו שנת תשנ"ה (1995) הלך לבית עולמו. 
A few quotes from the Rabbi on 'Tzedakah and Healing' in which he interprets 'from every person whose heart so moves him' as soothing the poor - for those who cannot afford to give charity

"…to bring Me gifts. You shall accept gifts for Me from every person whose heart so moves him". One can say that this suggests that a truly penniless person who cannot afford to give charity to the poor is therefore to soothe him with words, comfort him and appeal to his heart, by saying "See, my brother, I am like you, and it is written that "His mercy is upon all His works, His wrath is momentary and His mercy eternal", and similarly pleasing words that can provide the poor person requesting alms with encouragement. Such things have important value, for it says in the Talmud that whoever consoles [a poor person] with words receives eleven blessings, whereas whoever gives receives only six blessings. This is what is implied by "Tell the Israelite people to bring Me gifts" – material gifts, while an individual "whose heart so moves him", shares in the distress of the poor person's plea and soothes him with words only, is also considered as giving charity and as though his gift was "accepted for Me."

Nefesh Haya, part B, p.125, Harav Matzliakh Institute, Beni Brak, Neta' Sha'ashu'im Netivot Institute, 2007