חכם יצחק צאלח מכמל נולד לאמו פרחה ולאביו צאלח ביום י"ג תשרי תרל"ו (1875) בבגדאד שבעיראק.
הוא למד ב'מדרש תלמוד תורה' ובישיבת 'בית זילכה', מפי חכם דוד בן מאיר מעתוק וחכם שמעון אהרן אגסי.
בשנת תרנ"ח (1898), בהיותו בן 23, נפטר אביו. אמו פרנסה את המשפחה כדי שבנה ימשיך ללמוד תורה.
בשנת תרס"ה (1905) חכם מכמל עלה לארץ ישראל עם כל משפחתו. המשפחה ביקרה במקומות הקדושים, והתגוררה בירושלים כמה חודשים ובשל מצבו הבריאותי של חכם יצחק צאלח, שבה המשפחה לבגדאד.
בשנת תרס"ו (1906) חכם יצחק צאלח מכמל החל לשמש כמורה לתנ"ך, תלמוד ועברית ב'מדרש תלמוד תורה'. במקביל שימש כמפקח על ההוראה. בשנת תרע"ט (1919) החל להכשיר מורים בכיתה מיוחדת ב'מדרש תלמוד תורה'. בשנת תרפ"ו (1926) שימש גם כמורה בכיתת ערב לשיעורי עברית, דקדוק ותולדות עם ישראל. בשנת תש"ב (1942) התנדב ללמד מורים, שהתנדבו ללמד בבתי הספר של הקהילה יהדות ועברית בשעות אחר הצהריים. בנוסף לעבודתו בבית הספר לימד חכם יצחק צאלח מכמל גמרא בבתי כנסת.
בשנת תש"י (1950) חכם יצחק צאלח מכמל עלה לארץ יחד עם כל משפחתו במסגרת עליית יהודי עיראק. תנאי המגורים הגרועים במעברה הרעו את בריאותו, והוא נפטר עוד במעברה.
חכם יצחק צאלח מכמל נפטר בערב שבת, ד' סיוון תשי"א (1951). הוא נקבר בהר המנוחות בירושלים. עם היוודע דבר פטירתו, הספידו אותו יהודים, עולי עיראק, במקומות שונים בארץ.
חכם יצחק צאלח מכמל חיבר את הספרים 'דבר בעתו' - דרושים למועדים שונים, 'נתיבות יצחק' - חכמת העיבור ולוח השנה, ספרונים נוספים על הנושא, וכן פרסם רפואות, קמעות וסגולות, דברי מוסר וספרי דקדוק.
The Talmud Torah is our major and most important cause for charity, since it cares for both the mind and the body. It cares for abandoned children and trains them in wisdom and in the sciences, and I therefore preach publicly about it, especially about the great and worthy achievements of its directors, who had this large building constructed. The institution had existed for many years and when the number of children eventually increased, they took the decision to house it in a large building to meet the new needs. It is a joy for all those who behold it, and provides food and drink, as well as clothing, for impoverished children. Pity and compassion cannot but arise in the hearts of the people of all our communities, near and far. They should continue to give donations for the benefit of this place, in order to raise and educate the children in religion and in resourcefulness, so that they become adults who find favor and approbation in the eyes of God and man.
Davar Be'ito, sermon for the distribution of gifts for excelling pupils, p. 309, Babylonian Jewry Research Institute Press, Or Yehuda, 2001