חכם שלום אהרון לופס


A Short Tribute

חכם שלום אהרון לופס  נולד לאמו חנה ולאביו יעקב בי"ז כסלו שנת תרס"ה (1904), בעיר חאלב שבסוריה.
אביו, חכם יעקב לופס, היה מקובל ודרשן ידוע, ושימש כנשיא וגבאי של חברת 'מלביש ערומים'. 
בשנת תרע"ג (1913), והוא בן 9, עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בירושלים. חכם שלום לופס למד בישיבת 'פורת יוסף' למד מפי חכם עזרא עטייה. הוא הוסמך להוראה ושימש כדיין בבית הדין בירושלים. בנוסף, למד שפות והתפרנס מהוראת צרפתית ואנגלית. 
חכם שלום לופס הקים יחד עם חכם יהודה צדקה את 'אגודת מקבציאל', שבראשה עמד הראשון לציון חכם יעקב מאיר, שמטרתה היתה להרבות פעלים לתורה ולהפיצה בקרב כל שכבות העם. 
בשנת תש"י (1950) חכם שלום אהרון לופס מונה לרב הראשי של העיר עכו, בה כיהן כארבעים וחמש שנים. הוא חיזק את מוסדות התורה בעיר. לימים, זכה להקים את 'ישיבת 'אמת ליעקב' על שם אביו. 
חכם שלום לופס נפטר ביום כ"ו חשון תשנ"ה (1994), בערב יום השנה הראשון למות אשתו אורה. 
חיבוריו שהודפסו: 'קונטרס ההשכמה', 'קונטרס התעוררות לתפילה בשלמותה' וספר 'שלמי אהרון'.
A few quotes from the Rabbi on 'Customs of Israel' in which he warns students raised in yeshiva not to abandon their family customs
Many Jews have given themselves permission to begin the morning Shacharit prayer at Hodu. They consider everything written in the siddur prayer book from the section of the Binding [of Isaac] before Hodu to be insignificant. This situation is all the more severe among our Ashkenazi brethren, where the congregation begins praying at Hodu and Baruch She’Amar. The general public, therefore, is not stringent about first reciting the Binding and Offerings, and has all but forgotten this part of the prayer’s sequence…This sequence has been strictly maintained by the Sephardim of all origins, in all communities and synagogues, where the cantor begins by reciting the Binding out loud, not skipping or omitting anything. The Jews of Yemen have also preserved this sequence. In recent times, however, students raised in Ashkenazi yeshivot have also begun to disregard the prayer’s completeness. And out of our own failings, there are some yeshivot whose students are all Sephardi, and who also begin the prayer at Hodu. They consider the omission to be permissible, and beleive that they are allowed to abandon their ancestral customs and detach themselves from the Sephardi public.
Kuntras HaHitorerut, p. 3-4, Yeshivat Emet LeYaakov, Jerusalem, 1985/6 (5746)