חכם שלום עמאר


A Short Tribute

חכם שלום עמאר נולד לאמו מרת רבקה ולאביו חכם שמואל ביום ט"ו כסלו תרכ"ג (1862), במכנאס שבמרוקו.
תחילת לימודו מפי אביו חכם שמואל, אשר הכניסו בשבילי הפסק וההוראה, ופתח בפניו גם את שערי השירה הלשון והמליצה. תחילת לימודו בש"ס הייתה מפי חכם אברהם הלחמי.
חכם שלום עמאר נשא לאישה את מרת שמחה לבית אסדורי ונולדו להם שישה ילדים.
חכם שלום עמאר הצטרף לישיבה בעיר מכנאס, בה למדו גם חכם שלמה בירדוגו, חכם חיים מורגין, וחכם חיים בירדוגו. נפשו נקשרה בחכם שלמה בירדוגו, נרקמה ביניהם ידידות עמוקה, והם למדו יחדיו כל יום בחברותא.
בשנת תרמ"ט (1889) הודפס במכנאס ספרו של החכם רפאל בירדוגו, 'משפטים ישרים'. חכם שלום עמאר כתב הקדמה לספר זה, בזכותה נודע בכתיבתו המליצית והמיוחדת. ובהמשך גם כמשורר ומחבר פיוטים רבים.
בשנת תר"ן (1890) לאחר פטירת אביו, חכם שלום עמאר בתמנה לרב ולדיין בעירו. בשל דוחקם הרב של עניי העיר הוא ביקש להוסיף מס על הבשר (גאבילה) כדי לתמוך בעניי העיר. בשנת תרנ"ד (1894) הוא כינס אסיפה גדולה למען עניי העיר, ובזכותו נתקנה תקנה. זו.
חכם שלום עמאר נודע באהבתו הגדולה לארץ ישראל. הוא שלח מכתבים לברון רוטשילד, וביקש ממנו לעזור לתושבי העיר, הרוצים לעלות לארץ ישראל, לעבד את אדמתה.
בראשית שנת תרנ"ט (1898) חכם שלום עמאר חלם, שימיו ספורים. הוא ניסה לבטל את רוע הגזירה, פיזר את ממונו לצדקה, כינס משמרות ללימוד תורה ותהילים, וביקש לעלות לארץ ישראל.
חכם שלום עמאר נפטר ביום כ"ב תשרי תרנ"ט (1898), והוא בן 37 שנים בלבד, והובא למנוחות בעירו מכנאס.
שנים רבות לאחר פטירתו, קיבצו צאצאיו את דברי תורתו, יחד עם חידושי אביו וחידושי בנו. בספר 'דברי שלום ואמת'-  שו"ת דרושים וחידושים על התנ"ך.
A few quotes from the Rabbi on 'Love of Israel' in which he cautions on the issue of mutual respect, it being the foundation upon which everything depends

"The Sages taught: When Rabbi Eliezer fell ill, his students entered to visit him. They said to him: Teach us paths of life and we will thereby merit the life of the World-to-Come. He said: Be vigilant of the honor of your fellow persons…" He had the city's leadership and Torah scholars before him, and said, "Be vigilant in the honor of your fellow persons", for this is a foundation upon which everything depends – to always care for others, and maintain their honor, and fend off whatever may harm them… whether by protecting them from shame and scorn, or by leading them to charity and saving them from destitution. And when rebuking someone, one is to take care not to embarrass them; there are many similar issues to consider in maintaining the respect of our fellow persons.

Divrei Shalom VeEmet, p. 222 – 223, Ahavat Yerushalaim Co. Publishing, Jerusalem, 2000