חכם חיים כדיר מצליח מאזוז


A Short Tribute

חכם חיים כדיר מצליח מאזוז נולד לאמו רחל ולאביו רפאל בכ"ו חשוון תרע"ב (1911) באריאנה, בעיר תוניס.  
ראשית תורתו מפי אביו ומפי חכם יהודה חג'אג'. בשנת תרפ"ב (1922) עברה משפחתו לגור בג'רבה, ושם המשיך בלימודו מפי חכם רחמים חי חויתה הכהן, שהיה אז מורה צעיר לילדים.
בשנת תר"ץ (1929) חכם חיים כדיר מצליח מאזוז נשא לאישה את בת דודו. הם עברו לעיר תוניס, שם שימש כראש ישיבת 'חברת התלמוד'. אביו תמך בו כספית ואפשר לו ללמוד תורה אך לעתים עבד גם כשען וכמתווך.
בשנת תש"ז (1947) חכם חיים כדיר מצליח מאזוז התמנה לדיין בדיני ממונות וירושות בבית הדין הרבני.  
בשנת תשט"ז (1956) קבלה תוניסיה עצמאות, ונאסר על קיומו של ועד יהודי. בשנת תשי"ח (1958) אף נסגר בית הדין הרבני. חכם חיים כדיר מצליח מאזוז עבר לעבוד כשופט בבית המשפט המחוזי. 
בשנת תשכ"א (1961) חכם חיים כדיר מצליח מאזוז התפטר מעבודתו בבית המשפט, מכיוון שנדרש לעבוד בשבת. הוא חלק את זמנו בין עבודה בצורפות ללימוד תורה. 
בשנת תשכ"ג (1962) חכם חיים כדיר מצליח מאזוז פתח את ישיבת 'כיסא רחמים הספרדית' ולימד בה. הוא סיפק את צרכי תלמידיו ודאג להם, ואף הצליח לאסוף כספים עבורם ועבור הישיבה.
אחרי מלחמת ששת הימים התגברו ההתנכלויות ליהודי תוניסיה. ביום כ"א טבת תשל"א (1971), חכם חיים כדיר מצליח מאזוז, בדרכו לתפילת שחרית, נרצח ביריות ע"י שונא ישראל מערביי המקום. חכם חיים כדיר מצליח מאזוז נקבר בתוניס בקבורת ארעי, ולאחר ארבעים יום הועבר לקבורה בישראל בהר הזיתים.
ספרו של חכם חיים כדיר מצליח מאזוז הוא שו"ת 'איש מצליח' - שלושה חלקים. בנו, חכם מאיר מאזוז הקים מחדש את ישיבת 'כיסא רחמים' בעיר בני ברק.
A few quotes from the Rabbi on 'Redemption of Israel' in which he rules not to force one's wife to immigrate to Israel, for once they arrive there, the husband will be accountable for her support

A widower villager who married a woman from town less than a year ago came for a ruling. He states that they had made a prenuptial agreement to immigrate to Israel, and made all the necessary arrangements. They had not, for this reason, rented a permanent residence but had stayed at his mother-in-law's, but only temporarily, being on the verge of traveling. So, he demands that his wife immigrate with him to the Land of Israel, or follow him to his town, his village, where he has his work, and if not - that she be considered moredet (a rebellious spouse). The woman states that they had, indeed, spoken of immigrating to the Land of Israel, but that this had not been stipulated in writing in the ketuba  (marriage contract). They had stayed with his mother-in-law temporarily only until they could find housing. This is not the right time to immigrate, and if she now finds it painful and distressing living with him at home, in her birthplace and with her relatives nearby, following him to the Land of Israel would be even worse, since she has no one there to help or support her, and who will guarantee her sustenance and income there… And I immediately said that the women's claims were entirely justified. On the matter of the Land of Israel, as has been already been clarified, in Pitchei Teshuva section 75, paragraph 109, in the names of the adjudicators, one must know (in advance) of a source of sufficient income. Here, deeds are judged on a daily basis. On what the husband said was in their prenuptial agreement, the woman replied accurately, in saying  that it was not stipulated in writing in the ketuba.

Ish Matzliach, Section 1, Vol. 2, Even Ezer, section 9, p. 23 – 24, Zohar Levinski Printing, Tel Aviv, 1974