חכם יוסף גרג'י


A Short Tribute

חכם יוסף גרג'י נולד לאימו שושנה ולאביו חכם מתתיה גרג'י ביום ו' תמוז תרכ"ט (1869) בהראת שבאפגניסטן. את רוב תורתו למד מפי אביו חכם מתתיה, שהיה רבם של יהודי הראת. חכם יוסף גרג'י היה בקי בנגלה ובנסתר, ידע את חכמת הדרשנות, היה מוהל, שוחט וחזן אבל לפרנסתו, עסק במסחר, ועשה חיל. 
בשנת התרס"ג (1903) ביקש לעלות לארץ ישראל. בדרכו עבר בעיר מרב שבבוכרה, שם הייתה קהילה יהודית גדולה. מנהיגיה הפצירו בו להיות להם רב העיר. הוא נאות, ושמש רבם במשך שבע שנים. 
בשנת תרע"א (1911), כשלוש שנים לאחר עליית אביו לארץ ישראל, עלה גם חכם יוסף גרג'י לארץ ישראל. ולאחר שחונן את עפרה וביקר את צדיקיה הקבורים בה, השתקע כרבים מבני משפחתו וקהילתו בשכונת הבוכרים בירושלים. גם בארץ המשיך במלאכת המילה, והיה מרחיק למקומות שונים כדי לזכות במצווה יקרה זו. כשהיה מבחין, שמשפחת הרך הנימול, ענייה, היה מעניק להם בסתר סכום כסף כפי יכולתו. בנוסף היה דורש ברבים, והיה מלמד תינוקות של בית רבן, בעיקר מבני קהילות פרס, בוכרה ואפגניסטן.
בערב שבת, ביום ו' כסלו תרצ"ז (1937), לאחר שטבל במקווה והתפלל תפילת שחרית, הגיע לתלמוד התורה בו לימד. תוך כדי זימרת תלמידיו בפסוקי התורה, הניח ראשו על מעמד הספרים, ועלתה נשמתו לבורא עולם.
ספרו היחיד הוא 'עדות ביהוסף' - פרושים ודרשות על ספר תהילים, שכה חיבב. הספר יצא לאור עולם בירושלים, בשנת תרפ"ו (1926). על שמו הוקם בית המדרש 'תפארת יוסף' בשכונת הבוכרים בירושלים.
A few quotes from the Rabbi on 'Tzedakah and Healing' in which he teaches that one should have loving feelings toward the poor in mind, speech and action

A person must bear loving feelings towards poor people, with all his or her heart and soul, in mind, speech and action: In mind – by praying about the poor's distress, that the Holy One, blessed be He, take pity on them and rescue them from their poverty. In speech – by soothing the poor with comforting words: "Your happiness is in the World-to-Come; do not worry, this too shall pass; many orphans have succeeded in wealth and children; the principal thing in this world is the World-to-Come; 'Your table is lain out with rich food'. This follows from what was said in the Talmud, that 'whoever consoles [a poor person] with words receives eleven blessings'. In action – by giving them some sustenance, in keeping with one's means. Meaning that one who has the means should give generously of Sheba's gold, as did Hillel the Elder, who acted respectfully towards the well-bred poor person, running ahead of him. And if one does not [have the means, one gives] even a little bit of sustenance – as in bread or food; one should give a generous piece of bread, and then sooth them with words.

'Edut Be'Yehosef, p. 91a, Zuckerman Printing, Jerusalem, 1926