חכם חיים חזקיהו מדיני


A Short Tribute

חכם חיים חזקיהו מדיני, ה'שדי חמד', נולד לאמו ולאביו אליהו רפאל ביום ז' חשוון תקצ"ג (1833) בירושלים. 
הוא למד מפי הראשון לציון חכם יצחק קובו וחכם יוסף נסים בורלא. כבר בגיל 13 הוא הוסמך להוראה, וגם נשא לאישה את רבקה בגיל צעיר.
בשנת תרי"ג (1853) מת עליו אביו, ובעקבות זאת נסעו חכם חזקיהו ואשתו, יחד עם אמו ושתי אחיותיו, לקושטא (איסטנבול שבטורקיה של ימינו), שם זכה לכבוד רב, והוצעו לו משרות רבות בלימוד תורה. הוא סרב להתפרנס מלימוד התורה, ולימד תורה ברבים שלא על מנת לקבל שכר. 
בשנת תרכ"ו (1866) חכם חזקיהו מדיני הוזמן לכהן כרב העיר קראסו-בזאר (כיום: בילוהירסק) שבחצי האי קרים. בהיותו דובר השפה הטורקית, הקרובה לניב הקרימצ'אי, התחבב על בני הקהילה הקרימצ'אית של קראסו-בזאר. בני הקהילה היו חשודים כקראים, אך חכם חזקיהו מדיני קבע כי יהדותם אינה מוטלת בספק, והצליח לעורר ולחדש את הקשר שלהם למסורת ולתורה. למרות המתח ששרר בין האשכנזים לקרימצ'אים, הוא זכה להערכה רבה גם מצד הקהילה האשכנזית שבעיר. הוא שימש כפוסק לאנשים רבים, ששלחו אליו שאלות מרחבי העולם. במקביל החל לעמול על חיבור אנציקלופדיה הלכתית, לה קרא 'שדי חמד'.
בשנת תרכ"ט (1869) מת עליו בנו. 
בשנת תרל"ח (1878) חכם חיים חזקיהו מדיני חלה, וכסגולה לרפואה הקדים לשמו את השם חיים. 
בשנת תרנ"ט (1899) חכם חיים חזקיהו מדיני עזב את קרסו-בזאר, לדאבונם של בני הקהילה, ועלה לארץ ישראל. אחרי שהות בת  שנתיים בירושלים עבר לכהן כרבה של חברון, שם שימש כדיין, הוסיף ללמד תורה ברבים והקים ישיבה לנערים. חכם חיים חזקיהו מדיני היה מקובל מאד גם על ערביי חברון. 
חכם חיים חזקיהו מדיני השיא את בנותיו לתלמידי חכמים שהיו גם בעלי מקצוע: סנדלר, חייט וכובען. 
חכם חיים חזקיהו מדיני נפטר ביום כ"ד כסלו תרס"ה (1904) ונקבר בחברון. 
חיבוריו הם: 'שדי חמד' - אנציקלופדיה הלכתית הכוללת כללי פסיקה; 'אור לי' - ספר שאלות ותשובות שכתב בעילום שם לזכר בנו שמת; 'מכתב לחזקיה' - ספר שאלות ותשובות נוסף. כמן כן נדפסו מכתבים, אגרות ותקנות ששלח בספר 'אגרות שדי חמד'.
A few quotes from the Rabbi on 'Redemption of Israel' in which he teaches that a heavenly wind blows through the hearts of Torah titans, and inspires them to settle the Land

It is so publicly known a fact that the notion of settling the Land of Israel is a great and honorable matter that the idea needs no reinforcement or evidence. Nor is this notion a new one, coming as it does from the camp of the Hebrews, having begun ages ago to throb in the hearts of the nation's great personalities and Torah titans. It has become like a flying banner - to liberate the earth, return to the Land, rebuild its ruins and plant its trees; this began even while our brethren, the People of Israel, still rested quietly in the lands where they were dispersed. It will lead to our wellbeing, and we shall be like all the nations on this earth. Nevertheless, the great Torah scholars and ministers of the nation, who could look ahead in time, sensed the future and set their sights to the land of our forefathers, Eretz HaTzvi, the Land of Israel. They could not, for various reasons, carry out their positive thoughts to action at the time. The Negev desert winds (a reference to the pogroms of 1881-1882) blew into the dry bones, making the spark of settling the Land of Israel glow and spread, until it became a divine flame. For the heavenly winds blew on outstanding people, who gathered their strength and powers to unite, shoulder to shoulder, and heal our hearts on this holy matter, calling out in a great voice: Brothers! Be strong and be strengthened for the sake of our nation and so as to settle the Land, and let us all be steadfast and helpful towards each other.

Igrot Sdei Hemed, Eretz Israel, Letter no. 101, pp. 218-219, Shem Olam Institute Publishing, Bnei Brak, 2006