חכם שלום יצחק הלוי


A Short Tribute

חכם שלום יצחק הלוי נולד לאמו מרת סעדה לבית כמרי, ולאביו החכם באשי יחיא יצחק הלוי, בצנעא תימן.
הוא למד מאביו את תורתו והוסמך על ידיו לרבנות ודיינות, ובמקביל התפרנס יחד עם חמיו מהכנת בגדים לבית המלוכה. בהגיעו לפרקו נשא לאישה את מרת זהרה בת חכם אברהם הכהן, שהיה בנו של חכם אהרן הכהן, מחשובי הרבנים בצנעא וחבר בית הדין שבה, ונולדו להם 10 ילדים.
בשנת תרפ"ג (1923) עלה לבדו לארץ, התיישב בירושלים ולאחר כשנתיים הצטרפו אליו אשתו וילדיו. לאחר מכן נקרא לשמש כרבם של יהודי תימן בתל אביב. במהרה הפך חכם שלום יצחק הלוי למנהיג בקהילה. בשל הליכותיו וייחודיותו, טוב ליבו וצניעותו, נחשב למנהיג של כל רבני תימן בארץ ישראל. 
חכם שלום יצחק הלוי עמד על משמר מסורת יהדות תימן, והמשיך את מורשתו של מחותנו, ידידו ומורו, חכם אברהם אלנדאף בשמירה על עצמאות וזקיפות קומתה של הקהילה. הוא פעל למען חינוך הילדים והנוער על פי מסורת אבות, והתמודד עם שאלות הלכתיות בנוגע למסורותיה הייחודיות כגון שמירה על המבטא הייחודי בתפילה וקריאה בתורה, מנהגי שחיטה, הגיית שמות, גיטין וקידושין. הוא לפתיחת שערי תימן ליהודים הרוצים לעלות לישראל ולעלייתם ארצה, תוך שהוא דואג שיביאו עימם את אוצרות הרוח והתורה של יהדות תימן. 
בשנת תשט"ז (1956) מונה לכהן כחבר מועצת הרבנות הראשית. בשנת תשכ"א (1961) חזר לגור עם משפחתו לירושלים.
חכם שלום יצחק הלוי נפטר ביום כ"ו תמוז תשל"ג (1973).
חכם שלום יצחק הלוי חיבר את שו"ת 'דברי חכמים', ו'דברי שלום', וניקד את הש"ס על פי מסורת יהודי תימן.
A few quotes from the Rabbi on 'Redemption of Israel' in which he teaches that it is customary to begin reading more rapidly from the words “in the land (that the LORD swore to your fathers” because of the love for the Land

Regarding your question concerning the custom in Sana’a, the capital city, where they recite the Shema with its cantillation, and begin reading more rapidly when they reach “And the LORD spoke to Moses, saying”. Know that I had not noted the point where they begin to read quickly before. If we attend closely to when they begin to accelerate, we may grasp the reason behind it. It is certainly an ancient custom, and we should not think that they do so with no reason. Attend and note that the custom to read in a uniform tone and tune is maintained until they reach “in the land that the LORD swore”, and only then do they begin to read rapidly (I have attended to this and heard it in various synagogues of Sana’a immigrants). Why? They must certainly do so for a reason. In my humble opinion, it seems to me that our ancestors’ reason for this was to indicate their love of the Land of Israel and their longing to move there, as though its very mention makes them they wish to fly there immediately…

Divrei Hachamim, Orakh Haim section, paragraph 8, pp. 3-4, Dror Press, Jerusalem, 1972