A Short Tribute
חכם יהודה פתיה נולד לאמו ולאביו המקובל חכם משה ישועה פתיה, ביום ב' בשבט בשנת תרי"ט (1859) בעיר בגדאד שבעירק. בילדותו, למד ב'מדרש בית תלמוד תורה', ובהמשך למד בישיבת 'מדרש בית זילכה'. רוב תורתו למד ממורו חכם יוסף בלבול.
בשנת תרל"ו (1876), בהיותו בן שבע עשרה, התבקש ע"י ראש הישיבה חכם עבדאללה סומך לעבור לפני התיבה. אחד הנוכחים טען שאין למנות שליח ציבור צעיר, שלא נתמלא זקנו. חכם עבדאללה סומך קם ממקומו, וסמך את ידיו על חכם יהודה פתיה כרב ומורה הוראה.
מקטנותו, מלאו ליבו ללמוד קבלה. אביו המקובל חכם משה ישועה פתיה לימדו על פה את ספר הזוהר וכתבי האר"י. בשנת תרמ"ד (1884), בהיותו בן עשרים וחמש, חכם יהודה פתיה כתב את חיבורו הראשון בתורת הנסתר 'יין הרקח'. חכם יהודה פתיה נודע כבקי בשמות ובלחשים, כתב קמיעות וריפא חולים, בנסתר ובנגלה.
חכם יהודה פתיה נהג להתפלל בבית הכנסת 'יצחק חיים', ובהמשך שימש גם כראש ישיבת 'מדרש בית זליכה'. שם, בשנת תרפ"ה (1925), הרחיב את תחומי הלימוד בישיבה, החל ללמד קבוצת חכמים נבחרת מתוך בית המדרש את ספר הקבלה 'עץ החיים'.
במהלך חייו עלה שלוש פעמים לארץ ישראל, בשנת תרס"ה (1905), ובשנת תרפ"ג (1923), בשנת תרצ"ד (1933) חכם יהודה פתיה עלה בשלישית לארץ ישראל, והתיישב בירושלים עד יומו האחרון.
בשנת תרצ"ז (1937) חכם יהודה פתיה חלה ואושפז בבית החולים שערי צדק. תלמידו המקובל חכם סלמאן מוצפי התפלל לשלומו בציון קברה של רחל אימנו, והעניק לו חמש שנים מחייו.
חכם יהודה פתיה, נלקח לבית עולמו ביום כ"ז באב תש"ב (1942) ונטמן בנקודה הגבוהה ביותר בחלקה הבבלית בבית הקברות בהר הזיתים.
חכם יהודה פתיה חיבר ספרים רבים, חלקם עדיין בכתבי יד וחלקם נדפסו. בין ספריו: 'מנחת יהודה' - פירושים על התנ"ך, תלמוד, ספרי קבלה, שיחות עם דיבוקים וסדר הוצאת דיבוק; 'בית לחם יהודה' - פירוש על עץ חיים; 'יין הרקח' - פירוש על הזוהר - אידרא רבא ואידרא זוטא; 'עטרת רחל' דרושים על פרקי אבות; 'כתר צדיק' - על התורה, 'אסירי התקוה'- תפילות ובקשות; 'חסדי דוד' - בקשות ותפילות שונות.
A few quotes from the Rabbi on 'Love of Israel' in which he explains that the wise will seek repair (tikun) and take pains to bring the sinful to repent
"For their feet run to evil; They hurry to shed blood". This can be interpreted as praise. Fully righteous people are accustomed to pursuing tikun in their towns. When they encounter a problematic person who commits wicked deeds they go, on their own, to the person's home and speak to them in words of reprimand and morals, until they lead the person's heart to change their ways and convince them to end their evil-doing. And should these righteous people need to spend money for this matter, they do so from their own pockets and not from the community's funds. This is what is meant by "their feet run" – those of the righteous – "to evil" people – to have them repent. And if funds are required, "they hurry to shed blood" – the word blood (dam) in this case means monies (damim). "They are clever at wrongdoing" can also be interpreted to mean that the wise go to great lengths with wrongdoers to straighten them out, and "but know not to do right" as their having no issue with those who do right.
Minhat Yehuda, p. 207, Proverbs, Chapter 1, 100. Rabbi Yehuda Fetaya Institute, Jerusalem 1995
1942-1859