חכם חזקיה די סילוה


A Short Tribute

חכם חזקיה די סילוה נולד לאמו ולאביו חכם דוד די סילוה בשנת תט"ז (1656) בעיר ליוורנו באיטליה.
ראשית תורתו למד בעיר ליוורנו מפי חכם שמואל קוסטא וחכם יהודה שאראף. בשנת תל"ו (1676) זכה ועלה לארץ ישראל, התיישב בעיר ירושלים, ולמד בישיבת 'בית יעקב ויגה' מפי הראשון לציון, חכם משה גלנטי.
בשנת תל"ח (1678) נשא לאשת את מרת חנה בת הרופא חכם רפאל מרדכי מלכי, ונולד להם בנם חכם דוד.
בשנת תמ"ט (1689) נפטר רבו, הראשון לציון, חכם משה גלנטי, והוא החל לשמש כראש ישיבת 'בית יעקב ויגה', אלא בשל מצוקה כספית, נסגרה הישיבה, והוא יצא כשליח דרבנן לאירופה. הוא עבר באיטליה, צרפת, אנגליה והולנד. בהגיעו לאמסטרדם, התקבל בכבוד רב, והוצע לו ע"י רב העיר הישיש, חכם יצחק אבוהב די פוניסקה לשמש רבה של אמסטרדם. באמסטרדם זכה להוציא לאור, בשנת תנ"ב (1692) חלקו ראשון של ספרו 'פרי חדש' על ה'שולחן ערוך', חלק 'יורה דעה'. באותה שנה, חזר ללמד בישיבתו בירושלים, שהוקמה מחדש בתמיכתו של חכם ישראל יעקב פיררא. בין תלמידיו נמנים הראשון לציון חכם יצחק הכהן רפפורט, בעל ה'בתי כהונה', וחכם שלמה אלגאזי (השני), רבה של קהיר, וחכם ישעיה אזולאי, אביו של מרן החיד"א. 
בספרו ה'פרי חדש' הוא מכריע הלכה, במחלוקת בין פוסקים, ואף במקרים מסוימים פוסק נגד ה'שולחן ערוך'. סגנונו החריף, ופסיקותיו כנגד ה'שולחן ערוך' עוררו את חכמי מצרים לגזור חרם, לגנוז את הספר, ולאסור ללמוד בו. החרם לא התפשט מחץ למצרים, והוא הותר ע"י חכם אברהם הלוי, ראש חכמי מצרים, בעל ה'גינת ורדים'. מאז הפך אחד מאבני הייסוד בפסיקת ההלכה, הגם שבהדפסות מאוחרות רככו את לשונו של חכם חזקיה די סילוה, בדבריו על פסיקות שחלק עליהם. ספרים רבים נכתבו ליישב פסיקות ה'פרי חדש' כנגד ה'שולחן ערוך'. בתוכם, בשנת תק"ב (1742) נתפרסם חיבורו של חכם חיים בן עטר 'פירות גינוסר' ('פרי תואר'). 
חכם חזקיה די סילוה נפטר ביום כ"ח כסלו תנ"ו (1695), ונקבר בהר הזיתים סמוך לקבר זכריה הנביא.
לאחר מותו של חכם חזקיה די סילוה, הוציא לאור, בנו הרופא, חכם דוד די סילוה, את החלק שני של הספר 'פרי חדש' על 'אורח חיים', והחלק שלישי על 'אבן העזר'. עוד התפרסם ספרו 'מים חיים' חידושים על התלמוד ועל משנה תורה לרמב"ם, וקונטרס 'מאמר בין השמשות', ו'דרשת מוסר', שהתפרסמה במקור בספרדית בשנת תנ"א (1691). קונטרס 'הדרושים' שלו אבד לנו, וספרו 'שיטות' - על הש"ס על פי הקבלה, נגנז על-פי צוואתו, נראה שבטעות נגנז גם חלק הלכות שבת ב'פרי חדש'.

A few quotes from the Rabbi on 'Redemption of Israel' in which he teaches that we return even to the desolate Temple - that can be found within every person

Because of our transgressions we were exiled from that holy place, for such was the will of the Holy One, blessed be He. Nevertheless, because of our love of country, or better put, because of the thought that it was our country, we return to her, for Jacob loves her earth. We return to her, though not as we wished, for we see the land desolate and the Temple destroyed. With great concern, we see the words of Jeremiah's lament come to be: "On Mount Zion, which lies desolate; jackals prowl over it…" For amid all this adversity, the comforting words of our Sages remain (and the nations confirm this with the admiration in which they hold this place) and its sanctity has not changed, as Tractate Megillah reads on the verse "And I will bring desolation to your sanctuaries – their sanctity remains even when they are desolate". Our sages note (the reversed order of the words) that desolation precedes the sanctuary and say that even after the Temple's destruction the Holy One, blessed be He, refers to its sanctity as before. The Western Wall is what remains of the Temple, and our Sages say that its sanctity has not departed, and it is there that we customarily hold our prayers. However, dear honorable people, if we lack the Temple, we can each seek it within ourselves, through charity and benevolence, and each of us can make the effort to carry an appropriate part of the load. These are the best temples, and the sacrifices that we can offer on the altar of our hearts are those of determination to study our Torah.

From a sermon translated from the Spanish by Rabbi Daniel Touito, in Likutei Pri Hadash, pp. 258 – 259, Abraham Goldstein, Jerusalem, 2008