A Short Tribute
חכם יעקב ששפורטש נולד לאמו ולאביו חכם אהרון בשנת ש"ע (1610) בעיר אוראן באלג'יר.
בשנת שפ"ח (1628) עבר לשמש בקודש בעיר תלמסאן, בשנת שצ"ד (1634) החל לשמש כאב בית הדין ומורה צדק בעיר תלמסאן. בשל עלילות דברים חכם יעקב ששפורטש נכלא, עונה, ונאלץ לעזוב את אלג'יר. הוא סבב בין ערי מרוקו, נשא לאישה את מרת רחל בתו של חכם דניאל טולידאנו, רבה של מקנס, ובשנת תי"א (1651) הגיע לאמסטרדם, שם הדפיס, בשנת תי"ב (1652) את מפתח הפסוקים לתלמוד ירושלמי בשם 'תולדות יעקב'.
בשנת תט"ו (1655) יצא ללונדון במשלחת בראשות החכם מנשה בן ישראל בהזמנת שליט הקהילייה של אנגליה, לורד המגן, אוליבר קרומוול כדי להשתתף בפולמוס האם להתיר ליהודים לחזור לאנגליה, לאחר שגורשו ממנה, 350 שנה לפני כן, ע"י המלך אדוארד הראשון. בשנת תי"ז (1658) יצא בשליחות מלך מרוקו למלך ספרד.
בשנת תכ"ד (1664) התמנה לרב בלונדון, אך עקב מחלת הדבר שהשתוללה שם בשנת תכ"ו (1666) עבר לעיר המבורג בגרמניה. בשנת תכ"ז (1667) הגיעו אליו השמועות הרעות מתורכיה אודות משיח השקר שבתאי צבי. כדי לשכנע את ההמונים לא לנהות אחריו כתב את ספרו 'ציצת נובל צבי' - ארבעה חלקים, אותם השלים בשנת תל"ג (1673). באותה שנה חזר לעיר אמסטרדם ועמד בראש בית המדרש של האחים די פינטו, ומסר שיעור בבית המדרש 'כתר תורה'. בשנת תל"ה (1675) עבר ללמד בישיבה הכללית בעיר ליוורנו באיטליה, ובשנת ת"מ (1680), לבקשת מרת רחל סואסו די פינטו, יצא לעיר האג כדי לקבל אישור השלטונות לתקן עירוב לעיר.
בשנת תמ"ד (1684) חכם יעקב ששפורטש חזר לאמסטרדם, שם עמד בראש ישיבת 'עץ חיים', ובשנת תנ"ג (1693), לאחר פטירת החכם יצחק אבוהב דה-פונסיקה, מונה לרבה של העיר אמסטרדם.
חכם יעקב ששפורטש נפטר ביום ד' אייר תנ"ח (1698) ומנוחת כבוד בבית הקברות הפורטוגזי 'בית חיים' באודרקרק שליד אמסטרדם, ומצבתו נשארה שלמה עד היום.
בין חיבוריו: 'תולדות יעקב' - מפתח פסוקים, יצא לאור באמסטרדם בשנת תי"ב (1652); 'ציצת נובל צבי', המבורג תל"ג (1673). קיצור ממנו נערך ע"י הרב יעבץ ויצא לאור בשנת תצ"ז (1737).יצא לאור במהדורה מדעית בשנת תשי"ד (1954); 'אוהל יעקב' - שו"ת, יצא לאור לאחר מותו ע"י בנו חכם אברהם באמסטרדם בשנת תצ"ז (1737).
A few quotes from the Rabbi on 'Torah Study' in which he teaches to pursue truth, and to not be ashamed of making mistakes
I have been told by a certain student that his honor, our great master and rabbi, Rabbi Shaul Levi Mortina, has expressed his doubts about that ruling and has ineffectively sought to prove its contradiction. I wrote him in protest about this a second time, asking that he present his arguments to me, and advise me of the true course…not for my honor's sake, but to honor God's Torah and reveal the truth concerning my approach with the great masters from all regions, who share their inner thoughts with me both in writing and in person, and who write me from distant lands requesting my opinion. For if I haven't the knowledge, how will my words revive their spirit and fulfill their need for a response? This is my way of expressing affection and respect for them. On the contrary, thanks to the criticism of scholars, and by sharing my true feelings with him, if he has erred I will understand and not humiliate him, and if it is I who have erred I will admit the truth. And I will not be embarrassed if he tells me I am mistaken, for I am no better than Rabbi Akiva, who interpreted "the bread of knights" to mean the bread of ministering angels, and was told by Rabbi Yishmael: You are mistaken. Moreover, I do not merit the honor of Rabbi Yishmael's teaching, nor am I Rabbi Akiva, yet I will nevertheless not cease debating, so that the rabbi may point out my errors, and I will pursue the truth, not to be annoying nor out of love of victory. And if this, to his mind, places me in error, it is actually he who is mistaken.
Ohel Yaakov, Responsum 10 to the city of Livorno, Hertz Levi Rofeh Press, Amsterdam, 1737
1698-1610