חכם יוסף אירגאס


A Short Tribute

חכם יוסף אירגאס נולד לאימו שרה ולאביו חכם עמנואל אירגאס בשנת תמ"ה (1685) בליוורנו באיטליה.
תורתו למד מפי אביו, שהיה מחכמי העיר, ובישיבתו של חכם שמואל די פאס, רבה של העיר ליוורנו.
בשנת תס"ד (1704) נשא לאישה את שרה בת אברהם מיראנדה, ונולדו להם שלושה בנים ושלוש בנות.
חכם יוסף אירגאס עבר לעיר רג'יו שם למד קבלה מפי החכם המקובל בנימין הכהן, תלמידו של חכם משה זכות. לאחר מכן עבר לעיר פיזה, שם הקים את ישיבת 'נווה שלום' ומוסדות צדקה. בשובו ליוורנו התקבל על הציבור, ושימש רב העיר. חכם יוסף אירגאס העמיד תלמידים הרבה, ובתוכם חכם מלאכי הכהן מחבר 'יד מלאכי', שוני בניו: חכם עמנואל, ששימש רב העיר אחריו, וחכם אברהם שעסק בהוצאת ספריו הרבים. 
בתפיסתו הקבלית הסביר את תורת הצמצום בכתבי האר"י כמשל היוצא מידי פשוטו, והיה בר פלוגתא של בן דודו, בן עירו, החכם המקובל עמנואל חי ריקי, מחבר 'משנת חסידים'.
בשנת ת"ע (1710) הגיע לעיר ליוורנו נחמיה חייא חיון, החשוד בשבתאות. חכם יוסף אירגאס עמד כנגדו, עד שסילקו מן העיר. נחמיה חייא חיון עבר לאמסטרדם והדפיס שם ספרי פולמוס כנגדו. חכם יוסף אירגאס השיב לו בשני ספרי פולמוס בשם 'תוכחת מגולה' ו'הצד נחש', שיצאו לאור בשנת תע"ה (1715).
חכם יוסף אירגאס הלך לעולמו בליוורנו ביום ג' סיוון שנת ת"ץ (1730) בגיל ארבעים וחמש. 
מחיבוריו: 'שומר אמונים' - מבוא לקבלה, 'דברי יוסף' - שו"ת, 'מנחת יוסף' - קבלה, 'מבוא פתחים' - תורת האר"י..
A few quotes from the Rabbi on 'Torah Study' in which he teaches that not all intellects are identical, and that one should teach students to ask questions themselves

One should study word by word with students, to each according to their level and ability. One should present a bright countenance, and not be stringent and become angry at their lack of knowledge or limited understanding and achievements, for not all intellects are identical. Even if one feels that they should have understood after two or three [explanations], they may not have understood because of the issue's complexity, or because of their ability to understand at that opportunity, for opportunities are not all identical. One should, instead, speak to them gently, comforting them with appeasing words, until one has made certain that their delay in understanding is the result of a lack effort and that their attention is not on the matter at hand but has been distracted. Then it is appropriate to show annoyance, until they are prepared to pay attention.


And when they ask a question about a difficulty, one should reply graciously, display pleasure towards their question, and encourage them to question, so that they open their hearts to Torah. If they refrain from asking, even when an issue seems not to have any explanation, they are likely not to ask about other issues - even when they do have explanations, and will be left with a law or halakha lacking sufficient reason or known explanation, like birds chirping. On the contrary; when they do not ask about a halakhic issue, one should act annoyed about how the question found in that halakha did not arise in their minds. One should show them the way to ask the questions themselves in the future, for is a person encounters a question, that person is close to understanding the matter, because a question is half the explanation. This way they will improve in their studies and, with God's help, greatly succeed.

Minhat Yoseph, p. 11a, section 56, Yaakov Tobiana Press, Livorno, 1827