חכם בן ציון רפאל הכהן פריצי


A Short Tribute

חכם בן ציון רפאל הכהן פריצי נולד לאביו ולאימו בשנת תקט"ז (1756) באוסטיאנו במדינת  מנטובה, איטליה.
16 שנה לפני הולדתו, בשנת ת"ק (1740) עברה מנטובה לשלטון אוסטרי. הרדיפות כנגד יהודי מנטובה נפסקו, והוענקו להם זכויות מיוחדות, ובכלל זה האפשרות ללמוד בבתי ספר ציבוריים. חכם בן ציון רפאל הכהן פריצי היה היהודי הראשון שמימש זכות זו. הוא הצטיין בלימודיו, וגילה נטייה מיוחדת בלימודי מדע ומתימטיקה. בהמשך עבר לעיר פדואה, וסיים שם את לימודי הרפואה. הקיסר האוסטרי יוסף השני, שביקר בפדואה פגש בחכם בן ציון רפאל פריצי, והזמין אותו לאוניברסיטה בעיר טריאסטה, מקום מושב החורף של הקיסר, וכך היה.
בשנת תקנ"ז (1797) כבשו הצרפתים את מנטובה, ויהודי מנטובה קיבלו זכויות אזרח מלאות. כך עבר השלטון, כמה פעמים, בין אוסטריה לצרפת, וזכויות היהודים הורעו או הוטבו עד שנת תקע"ד (1814), בה חזרו האוסטרים לשלוט במדינה. בשנת תקצ"א (1831), חכם בן ציון רפאל הכהן חזר לעירו אוסטיאנו במנטובה, ושימש חכם ורופא. במהלך חייו פרסם ספרים רבים בכמה לשונות להגן על הדת והמסורת היהודית בפני שולליה. הוא חיבר ספר על מנהגי בית הכנסת, על חוכמת הרפואה על פי התורה, על חוכמת ההנדסה והפילוסופיה ויישובם על פי התנ"ך, על מחלת הצרעת ויישוב ידיעותיהם ברפואה על פי הרמב"ם, על חוכמת הדיבור על פי התנ"ך, על חוכמת המוסיקה בספר תהילים, ועל הניסים שבתורה.
ספרו הידוע הוא 'פתח עיניים' - ביאור פילוסופי למדרשי התלמוד בשישה חלקים, התפרסם לראשונה ב3 חלקיו הראשונים, בשנת תקע"ה (1815), ולאחר מותו, בשנת תרל"ח (1878) התפרסם במלואו.
חכם שמואל דוד לוצאטו, בן דורו, הקדיש לחכם בן ציון רפאל הכהן פריצי, שיר תנחומים, לנחמו על מות בתו, שנפטרה בזקנותו. השיר התפרסם בספר 'כינור נעים'. 
חכם בן ציון רפאל הכהן פריצי נפטר ביום י"ב סיוון תר"ד (1844), והוא בן 88 שנים.
A few quotes from the Rabbi on 'Love of Israel' in which he teaches that working in the fields is as fundamental to Torah as study

The Sages of Yavneh would often say, "I am a creature and my comrade is a creature. My craft is in the city and his in the fields. I rise early to work and he rises early to work. Just as he does not dwell on my work so do I not dwell on his." It is common knowledge that there was a great yeshiva of sages and authors in Yavneh. They nevertheless did not hold themselves in high esteem with prideful or coarse attitudes for having chosen Torah as their craft. They did not scorn simpler folk, as we unfortunately may see in our day, when children's teachers act as though they are above others, and as though they were halakhic adjudicators or presided over the rabbinic courts of our predecessors. On this matter, they said: We consider that our craft of Torah is more important than that of those who work the land in the fields and vineyards; nevertheless, we praise their work and toil as we do our own, for they rise early to their task, as we do. We are not to dwell upon their craft as sages, just as they cannot dwell upon ours. Should you say that they are at a disadvantage for not having time to study Torah, this is not to their detriment, for if they study only a little Torah because they do not known how to study or have little time, they are useful to others through the fruit of their labor. If no seeds are sown and there is no bread for food, the sages among us will die of hunger; those who toil in the fields, therefore, is  fundamental to Torah and to those who study it.

Petackh Eina'im, p. 21b, Livorno, 1878