מקצת שבחו

והכלל העולה הוא שכל מה שהאדם מטיב מעשיו ומיישר אורחותיו יותר, מגלים לו רזי תורה אבל בזה השני פנים הפרש גדול: יש כי מי שהוא מצב נפש רוח נשמה במצב פשטים או רמזים או גימטריות וכבר השיגה ידו כפי ערך נשמתו - זה הוא הנה שלימותו אבל מי שנשמתו עליונה, ויכול להשיג אורות עליונים אבל ע"י מעשיו, אשר לא טובים, גרם לעצמו הזק, אשר לא יכול להשיג כי אם פשטים או רמזים זה עתיד ליתן דין ולהיענש על זה בפרטות. ועל סיבה זו צריך האדם להתפלל תדיר להא-ל יתברך שייעזרהו ויסייעהו לחזור בתשובה שלימה כדי שיזכה להוציא לאור כל הלקי תורתו.
ויש אשר יכתוב ויחדש, וימצא כל הכתוב לחיים ראשונים ואחרונים ויתמלא זעם וכעס על אשר לריק יגע, חס ושלום, ושוב יתרשל מלכתוב אבל אין האמת אתו, ואלו ידע אדרבא מן המעלה, אשר לאיש אשר אלה לו, לא היה פסיק חובה מפיו, והיינו הטעם כי אפשר שבאותה שעה, שאמר אלה הדברים, היתה מעוברת בו נשמת אותו צדיק, שיכוון לדעתו.

'אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה כי אם 'מהחודש הזה לכם', שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? - משום 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים', שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם, שכבשתם שבעה ארצות גוים. הם משיבים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא, כרצונו נתנה להם וכרצונו נטלה מהם ונתנה לנו.' - ואני הדל לא זכיתי להבין דבריו, שמה זו תשובה, שמשיבים ישראל לאומות העולם: 'כל הארץ של הקדוש ברוך הוא וכו' וכי הדין כך?! מאחר שנתנה לאומות העולם, היאך יכול לחזור ולוקח אותה מהם וליתנה לישראל? ...
בדין מי שהחזיק בנכסי חברו שלא בפניו, שצריך לעשות מחאה, ואנחנו עושים מחאה שצועקים אל ה' להחזרינו, ואין לך מחאה גדולה מזו. ובזה יעלה יפה שאפילו כך טוענים שאף על פי שהקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם, שייתן להם ארץ ישראל, מכל מקום כיוון שהחזיקו בה, צריכים ישראל לעשות מחאה להם, ואף על פי שהקדוש ברוך הוא מלך, לא עושה דין בלא דין, והיה להם לישראל למחות בהם מדין המחזיק בנכסי חברו, שצריך לעשות מחאה, ואם כך כיוון שלא עשו להם מחאה, יפה קראום ליסטים. אומרים להם ישראל: כל הארץ של הקדוש ברוך הוא, שוודאי הדין הוא לעשות מחאה, והמחאה אינה צריכה להיות לכם, שהרי אינה שלכם אלא של הקדוש ברוך הוא, ואנחנו ככר עשינו מחאה כמצרים כמו שכתוב: 'ונצעק אל ה׳ ואם כן הדין הוא להחזירה לנו.

'דשא עשב מזריע זרע' - דש"א: ראשי תיבות דיוקנו של אביו. וזה בא לרמוז לנו שאם, חס ושלום, נזדמן ליד האדם עבירה, יצייר דיוקנו של אביו, ובזה ינצל. וכן מצינו ביוסף הצדיק, בעת שנכשל באשת פוטיפר, באה לו דיוקנו של אביו וניצול.
ועל דרך המוסר בעת זיווג האדם עם אשתו, גם כן צריך האדם שיצייר דיוקנו של אביו, ובפרט אם אביו תלמיד חכם, יביא זרע כשר. וזה שכתוב: 'מזריע זרע למינהו' - תלמיד חכם כאביו. עד כאן שמעתי מורנו החכם יוסף אליקים זיכרונו לברכה.

'ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר: אם כן למה זה אנוכי, ותלך לדרוש את ה'.- כשיגיעו ישראל, חס ושלום, למדרגה התחתונה, אזי באותה שעה, הקדוש ברוך הוא גואלם.
וזה שאמר: 'ויתרוצצו הבנים בקרבה' - רוצה לומר: הבנים אלו ישראל המתרוצצים בין האומות, שיהיו נדחקים כמו רבקה אימנו, שהייתה בצער דוחק הבנים, מרוב הגלות, והם בשפל המדרגה. אזי 'ותאמר: אם כן' - זו האומה הישראלית, 'למה זה אנוכי' - בשפל המדרגה, ואין אנחנו נגאלים. ולזה 'ותלך לדרוש את ה' - דהיינו: ותאמר לא יש תקנה, אלא לדרוש את ה' בתשובה ומעשים טובים, ואז יגאלנו ה' במהרה בימינו אמן.

'והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ... ואהבך וברכך והרבך'. - אומר הקדוש ברוך הוא: מי הקדמני - ואשלם, מי עשה מזוזה עד שלא נתתי לו בית, וכן על זה הדרך. ואם כן, אין לבריה אצל בוראה כלום, אבל אמרו חכמינו זיכרונם לברכה: על-ידי השמחה, שאדם שמח בעשייה המצווה, בזה נוטל שכרו ואין עליו טענה - 'מי הקדמני'. וזהו: 'והיה' - אין 'והיה' אלא שמחה, שעל-ידי השמחה אדם נוטל שכרו לעתיד מושלם בלי טענת 'מי הקדמני' שעל-ידי השמחה 'עקב' - רוצה לומר: לבסוף 'תשמעון את המשפטים האלה' אזי 'ואהבך וברכך והרבך' בשכר לעולם הבא כאמור.

'הקהל את העם האנשים והנשים והטף'. - אם אישה אחת רוצה לבקר את חברתה, ואין לה רצון ליישב שם הרבה מסיבת איזה דבר כגון אינה אוהבת אותה או יש לה סיבה אחרת, אזי הניח בנה בבית או אצל אחת מחברותיה, ותכף ומיד כשתשב מעט אומרת לה: הנני הולכת בשביל הילד, שמא יבכה או תאמר לה טענה אחרת כדי שלא תשב שם הרבה. אבל אם רצונה תשב עם חברתה, מחמת אהבה ורצונה ליישב עמה הרבה, אזי לוקחת את בנה עמה, כדי שלא יהיה לה טענה, ותאמר: בשביל בני שהנחתי אותו בבית או עם אחת מן השכנים, וזהו מרוב אהבה עזה שיש בניהם.
וזהו שאמר הפסוק: 'הקהל את העם האנשים והנשים והטף' - אנשים באים ללמוד, נשים באים לשמוע, אם כן טף למה באים, שהרי אינם בני חינוך? - לזה אמר: כדי ליתן שכר למביאיהם. דהיינו: הנשים שבאים לשמוע דבר ה', אזי באים עם בניהם כדי שלא יהיה להם טענה בשביל בניהם.