מקצת שבחו
חכם רפאל כדיר צבאן נולד ביום א' בטבת שנת תר"ע (1910) בעיר ג'רבה לאביו יעקב ולאמו ואמימה. בצעירותו למד תורה אצל רבי מקיקץ שלי (בעל 'מדרשו של שם') ואצל רבו המובהק - חכם רחמים חי חויתה הכהן (בעל 'שמחת כהן'). היה ידיד נעורים של חכם מצליח מזוז (בעל 'איש מצליח').
בשנת תר"צ (1930) נשא לאישה את מרת עוישה בת עזיזה. לאחר ייסורים קשים זכו לארבעה ילדים.
בשנת תרצ"ב, (1932) מונה לראש מתיבתא ובשנת תרצ"ט (1939) התמנה כחבר בבית הדין.
בשנת תש"ח (1948) החל לערוך ירחון תורני בשם 'הירח', בו כתבו גדולי תלמידי החכמים בטוניסיה. בשנת תשי"א (1951) התמנה לרב העיר מדנין, ועמד בראש מוסדות צבור של תורה וחסד, כגון: ישיבת 'אור תורה', 'ביקור חולים', 'מתן בסתר', 'ועד בתי הכנסת' ועוד.
בשנת תשי"ז (1957) עלה לארץ ישראל ושימש, כשלושים ושמונה שנים, כרב העיר נתיבות. חכם רפאל כדיר צבאן הקים מוסדות תורניים והפיץ תורה ביישובי האזור. ביתו היה פתוח לכל שואל, וכל אדם היה היכול להיכנס מיד ללא דחוי, מדי שבוע נערמו על שולחנו עשרות ומאות מכתבים, והגיעו אל ביתו מאות פונים, את כולם היה מקבל הרב באורך רוח ובסבלנות.
בשנת תשל"ב (1972) נתמנה לנשיא ישיבת 'כסא רחמים', שהכשירה תלמידים רבים להוראה. בשנת תשל"ג (1973) נבחר לחבר מועצת הרבנות הראשית.
חכם רפאל כדיר צבאן היה זקן רבני תוניס ונחשב כבעל הסמכות התורנית העליונה של יהדות טוניס בישראל. הוא עשה רבות להתפתחות מוסדות התורה של עולי טוניס ופעל להוציא לאור את ספריהם של חכמי טוניס מהדורות הקודמים.
חכם רפאל כדיר צבאן חיבר 4 ספרים שאותם הקדיש לזכר אביו ואמו ולזכר אשתו: 'מגיד דבריו ליעקב' - על ההגדה של פסח; 'זרע יעקב' (ג' חלקים) - חלק א' על הש"ס וחלק ב' מכיל חידושי הלכות על השולחן ערוך; 'נפש חיה' - לזכרה של אשתו, מנהגים ודינים בשולחן ערוך; ו'שיירי הנפש' - השלמות לספרו 'נפש חיה'.
בשנה האחרונה לחייו סבל מחולשה גדולה. ביום ד' בכסלו שנת תשנ"ה (1995) הלך לבית עולמו.
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מפרש דברי פרעה ליוסף, שעולה ארצה, יביא את מסורת אבותיו.
אפשר לפרש על התקופה שלנו, תקופת העלייה לארץ ישראל, שכל עולה מחוץ לארץ, משתדל בכל עוז, להוציא כל כספו וזהבו, בדרך לא דרך. ואחרי שיגיע לארץ ישראל יש להיזהר שלא ללכת שולל אחרי החינוך והתלבושות המודרני וכיוצא, מה שלא ידענו זה בחוץ לארץ. ...
שיש לו לאדם להתבייש משתי דרכים שעושה, כשהם סותרים אחד את השני - שהרכוש הגשמי משתדל בכל עוז להעלות אותו לארץ ישראל, ואילו החינוך והמסורת, הבושה והצניעות, אהבת התורה ויראת שמיים - שהם הרכוש הרוחני, יעזוב אותם בחוץ לארץ, ובהגיעו לארץ, ילך בדרך אחרת, שאינה דרך ישראל סבא, ולא דרך שהלכו בה, הוא ואבותיו בחוץ לארץ.
וזהו רמז הפסוק 'טענו את בעירכם' - בממון וברכוש שלכם 'ולכו בואו ארצה כנען' - זו ארץ ישראל, ולא להשאיר הממון בחוץ לארץ. גם צריך 'וקחו את אביכם ואת בתיכם' - החינוך והמסורת שהתנהגו בה אבותיכם, גם אתם בבתיכם בחוץ לארץ, תבואו אלי לארץ ישראל ותחזיקו בהם...
ובזכות זה 'ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים ותאכלו את חלב הארץ' - שיהיה לכם ברכה והצלחה בגשמיות, כאשר אתם מחזיקים ברוחניות כמובן.
נפש חיה חלק ב' דף פ"ב, מכון הרב מצליח, בני ברק, מכון נטע שעשועים נתיבות, תשס"ז (2007)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מפרש 'אשר ידבנו ליבו' בפיוס העני למי שאין בידו לתת צדקה
'ויקחו לי תרומה, מאת כל איש אשר ידבנו ליבו, תיקחו את תרומתי' - אפשר לומר שזה רומז על האדם, שהוא באמת עני, ולא השיגה ידו לתת צדקה לעני, המבקש עזרתו - על כן הוא מפייסו רק בדברים, לנחם אותו ולדבר על ליבו - ראה אחי גם אני כמוך, ורחמיו על כל מעשיו כתיב, ואם אפו רגע, חסדו לעולם. וכיוצא מדברים טובים, המעודדים העני, המבקש צדקה.
דברים כאלה ערכם חשוב, שהרי אמרו בגמרא - והמפייסו מתברך באחד עשר ברכות, לא כן הנותן לבד - מתברך רק בשש ברכות. וזהו רמז הפסוק 'דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה' - ממשית, ואותו אדם 'אשר ידבנו ליבו' ומשתתף בצער העני המבקש ומנחם אותו רק בדברים, גם הוא נחשב לנותן צדקה וכאילו לקחתם ממנו את תרומתי.
נפש חיה חלק ב' דף קכ"ה, מכון הרב מצליח, בני ברק, מכון נטע שעשועים נתיבות, תשס"ז (2007)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מפרש 'יראו את הארץ' לעלות לארץ ישראל בלב טוב
'אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם, וכל מנאצי לא יראוה' - אפשר לפרש בדרך דרש 'אם יראו' מלשון 'רואה אני את דברי רבי אלעזר מדבריכם', והכוונה אם עם ישראל תהיה להם אהבה בארץ ישראל, ויכירו בטובה, ויעריכו המתנה היקרה, שנתן להם - ארץ חמדה טובה ורחבה, ויכנסו אליה בשמחה ואמונה, אז 'כל מנאצי' - אלו אומות העולם, 'לא יראוה', ולא יהיה להם בה מדרך כף רגל
שיירי הנפש בתוך נפש חיה חלק ב' דף קצ"ד, מכון הרב מצליח, בני ברק, מכון נטע שעשועים נתיבות, תשס"ז (2007)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מפרש 'לא תתגודדו', שלא לעשות פירוד בין העדות
'בנים אתם לה' אלוהיכם, לא תתגודדו' - אפשר שזה מוסר בשבילנו, שלא לעשות פירוד בין העדות - אלו אשכנזים, ואלו ספרדים; אלו מרוקאים ואלו טוניסאים, וכיוצא - דבר הגורם שנאת חינם ופרוד לבבות. ולזה אומר הפסוק, 'בנים אתם לה' אלוהיכם', 'ואב אחד לכולנו, אל אחד בראנו, למה נבגוד איש באחיו'?! - לכן 1לא תתגודדו' לא תהיו אגודות אגודות.
שיירי הנפש בתוך נפש חיה חלק ב' דף רכ"ח מכון הרב מצליח, בני ברק, מכון נטע שעשועים נתיבות, תשס"ז (2007)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מבאר מנהגינו לסובב הקערה בליל הסדר על ראש המסובין
הא לחמא וכולי - מנהג ישראל תורה הוא, שנוהגים לסובב הקערה של הסדר על ראש המסובין כשאומרים פיסקה זו. ואפשר לומר שנתייסד מנהג זה רמז למה שנאמר בגמרא: 'אמר לה רבי חייא לביתו, הקדימי לו לחם וכולי. אמרה לו: האם אתה מקלל אותם? אמר לה: גלגל הוא שחוזר בעולם'. עיין שם. (שבת, דף קנא, עמ' ב)
ועל כן כשרוצה הבעל הבית לקרוא לעניים ולומר: 'כל דכפין ייתי וייכול וכל דצריך וכולי', פן ואולי יאמר כן בפיו ובשפתיו, ולבו בל עמו. על זה אנחנו מחזקים את לבו בזיכרון זה של סיבוב הקערה, שיזכור שגלגל הוא שחוזר בעולם, וגם עליו יעבור כְּיָם, ואולי יצטרך לחוג חג הפסח אצל אחרים.
ויגידו למרדכי - פירוש להגדה של פסח, דפוס צבאן, ג'רבא תש"ו 1945)