מקצת שבחו
חכם משה מאימראן נולד לאמו ולאביו אברהם בשנת תצ"ט (1738) בעיר מכנאס שבמרוקו. הוא למד תורה מאביו ומהחכם שלמה טולידאנו, אך עיקר תורתו הוא קיבל מאבי אמו המהרי"ט - חכם יעקב טולידאנו.
חכם משה מאימראן התחתן עם מרת בליידה, ונולדו להם 3 בנים, שנפטרו בצעירותם.
חכם משה מאימראן התמנה בצעירותו כדיין בעיר מכנאס ועמד בראש ישיבה, אך לא נמצא לה מקום קבע. חכמי עירו תיקנו תקנה להקמת בית כנסת חדש בביתו. שם זכה להעמיד תלמידים רבים ביניהם: חכם חביב טולידאנו, חכם יחיאל בן זנו, חכם שלמה מאימראן ועוד.
חכם משה מאימראן נפטר ביום ז' אב תקמ"א (1780).
חכם משה מאימראן זכה לכתוב בכתב יד רבים מחידושיו על מסכתות התלמוד, חידושים על הנ"ך, על הטור ועל הרמב"ם, וכן כתב דרשות רבות, אותם היה דורש בבתי הכנסת. כ250 שנה לאחר פטירתו, הובאו לדפוס, מתוך גניזות שונות של כתבי ידו, רבים מחידושיו ותורותיו, והם מקובצים בספרים הבאים: 'ספר המעלות' ו'מדרשו של משה' - דרושים על עניינם שונים, ו'חידושי רבנו' על מסכתות שונות.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד לעשות צדקה שיש עמה גמילות חסדים - אז ימצא חיים.
'עטרת תפארת שיבה, בדרך צדקה תימצא' - על ידי גמילות חסדים, שיש באותה צדקה שעושה, דהיינו - שהוא טורח לכתת רגליו לקנות קמח וללוש ולאפות פת - בזה יזכה לשיבה.
וכן אמר באברהם 'ושמרו דרך ה' לעשות צדקה' - רצה לומר בצדקה שיעשה, יהיה בה דרך ה' - שהיא גמילות חסדים. וזהו 'רודף צדקה וחסד' - רצה לומר צדקה שיש עמה גמילות חסד - אז ימצא חיים. גם דקדק לומר רודף, שבמה שהוא רודף ומחזר אחר העני, ואינו ממתין עד בואו לחזר על הפתחים ולהתבייש לפניו, בזה ימצא חיים, וגם צדקה וכבוד.
'מדרשו של משה' ,עמ' קפ"ו, הוצאת אהבת שלום, ירושלים תשע"א (2011)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' דורש 'נעשה אדם' להראות חיבת הענווים לאומות.
המינים פוקרים בתיבת 'נעשה אדם' - שקשה הדבר בעיניהם, שהקדוש ברוך הוא ימלך במלאכי השרת - להורות לאדם מידת הענווה.
ולזה אמר דוד המלך, עליו השלום, 'יאכלו ענווים ושבעו', ירצה כי מי שיש בו הענווה, זוכה לעונג העולם הבא - לאכול ולשתות, כאמור 'היפך המתגאה שנהפך לו לנגע'. וזאת שנית בענווים יחי לבבכם לעד, שעפרם ננער לעתיד לבוא וחיים בחיי עולם.
ובזה בראות האומות - חיבת הענווים לפני הקדוש ברוך הוא, אז יזכרו - 'וישובו אל ה' כל אפסי ארץ וישתחוו לפניך כל משפחות גוים', כי כולם יקראו בשם ה' ולא יוסיפו לטעות ב'נעשה אדם', לומר חס ושלום - שתי רשויות הם, כי בראותם חיבת הענווים לפני הקדוש ברוך הוא, יתברר להם שלא נכתב 'נעשה אדם' אלא ללמד הענווה, כי רבה היא לפניו יתברך.
מדרשו של משה, עמ' י"ג, הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשע"א (2011)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' דורש את התורה כמים, שיזכו לכתרה באסיפתם.
'אסוף את העם ואתנה להם מים' - כשילמדו תורה בחבורה ובאסיפה אז - 'ואתנה להם מים', שיזכו לכתרה של תורה - הדומה למים. וכמו שאמרו 'אין התורה נקנית אלא בחבורה', וזהו ואתנה.
וכשיהיו באסיפה זאת - 'אז ישיר ישראל'. 'אז' דווקא, שבאותה שעה שיהיו באסיפה 'ישיר ישראל את השירה הזאת' היא התורה הנקראת זאת, כמו שנאמר 'וזאת התורה', ונקראת גם שירה כמו שנאמר 'זמירות היו לי חוקיך', ולימודם יהיה עלי באר ונחלי מים, שכמו שנמשך מים נמשכת להם השמועה.
ספר המעלות, עמ' פ"ב, הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשס"ח (2008)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' נותן טעם בחינוך הקטנים לשמירת השבת, שאמר - 'לדורותם'.
'ושמרו בני ישראל את השבת - לעשות את השבת לדורותם' –
קטן שבא לכבות - אין שומעין לו מפני ששביתתו עליהם. והעמידו המקרה בש"ס: בקטן העושה לדעת אביו. אמר: 'ושמרו בני ישראל את השבת', 'בני' דווקא - שהם בנים קטנים, גם הם ישמרו את השבת. ואין שומעין להם, אם רוצים לחלל השבת. והטעם כדי - 'לעשות את השבת לדורותם', שעל ידי שיתחנכו מקטנותם לעשות השבת, יהיו שומרים השבת כשיגדלו.
'מדרשו של משה', עמ' צ"א, הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשע"א (2011)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' דורש חכמי ישראל - אבניה, וענייה - עפרה, ובהם תיקונה.
'אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד. כי רצו עבדיך את אבניה, ואת עפרה יחוננו.' -
לא חרבה ירושלים אלא בשביל ביטול מצוות הצדקה'. ועוד אמרו במסכת שבת: 'לא חרבה ירושלים אלא עד שביזו בה תלמידי חכמים'. ...'ואתה ה' לעולם תשב' - תתעכב כל כך עמנו בגלות.
ולישועתך קווינו ה', ש'אתה תקום' לשוב מהגלות, ובאגב 'תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד'. ונתן טעם כי הרי לא חרבה ירושלים וגלו ממנה, אלא בשביל שביזו תלמידי חכמים.
ועכשיו 'רצו עבדיך את אבניה' - הם תלמידי חכמים, על דרך מאמרם זיכרונם לברכה, בפסוק 'אשר אבניה ברזל' - אל תקרא אבניה אלא בוניה, כי עכשיו הם מרצים אותם ומכבדים ואוהבים אותם.
וגם 'את עפרה' - שהם העניים, אשר דבקה לעפר נפשם בשיפולתם, 'יחוננו' בצדקה ובמתנות חינם, וכיוון שנתקן המעוות, הרי בא מועד.
'מדרשו של משה', עמ' ק"צ, הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשע"א (2011)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מביא טעם קריאה בתורה בנעימה, שכך נכתבת על לבו ונתונה לו.
לא די לעסוק בתורה בהרהור הלב לבד - אלא באמירה בפיו, ומצורף עמה נעימה וניגון, כמו שאמרו 'כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זימרה, עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים'. ...
אז כשתהיה באמירה בפה ובנעימה קדושה ...הרי היא כתובה על לב האדם ונתונה לו במתנה.
ספר המעלות, עמ' כ"ט ,הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשס"ח (2008)
1780-1738