מקצת שבחו

'כששמעו ישראל פרשת הקורבנות - נתייראו. אמר להם הקדוש ברוך הוא: התעסקו בתורה ואל תתייראו' - אפשר לפרש במה שאמרו במקום אחר: שעל ידי החידושים בתורה, מתכפרים עוונותיו של אדם כמו הקורבנות. ולפי זה יתכן שמשום כך 'נתייראו' - בזמן שבית המקדש קיים שיש קרבן, בזמן שאין בית מקדש מה יהא עלינו? ואמר להם הקדוש ברוך הוא: 'התעסקו בתורה' - התעסקו דווקא. דהיינו: שתטרחו בה עד שתחדשו בה חידושים, ובזה חטאתכם תכופר כמו הקרבן.
ובזה אפשר לפרש זה שנאמר: 'זאת תורת העולה' - ירצה: תורת המעלה חידושים בלימודו 'היא העולה' לו במקום קורבן עולה, והוא הדין לכל שאר הקרבנות.

'צדק צדק תרדוף, למען תחיה וירשת את הארץ.' -
אפשר במה שפירש הרב פלא יועץ, זיכרונו לברכה, בערך הצדקה וזה לשונו: 'שיחשוב האדם אילו הוא היה עני, כמה יש לו נחת רוח, מה שיתנו לו - כן הוא יעשה נחת רוח לעני, ועוד שהשכינה מימין העני, ואילו היה בא אליו אדם גדול, כמה היה טורח להאכילו ולהשקותו, עד כאן'.
וזה שנאמר: 'צדק צדק' - אם באת לעשות צדקה, תחשוב כאילו אתה בעצמך עני, ו'צדק תרדוף' - מבני אדם, שיתנו לך 'למען תחיה' אתה ובני ביתך העטופים ברעב, שכמה נחת רוח יש לך שיתנו לו.
'וירשת את הארץ' - היא השכינה כנזכר, העומד לימין העני, ותעשה למענה, ונקט לשון ירושה - רוצה לומר: כמו שהירושה אינה זזה לעולם, כן השכינה לא תזוז מהנותן צדקה.
וכמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'הנותן צדקה זוכה להשראת השכינה' - ואפשר שזהו מהטעם הנזכר: כיוון שהשכינה היא מימין העני.

'צדק צדק תרדוף, למען תחיה וירשת את הארץ.' - עוד אפשר לפרש במה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: שעיקר קיווי ביאת המשיח הוא משום צער השכינה. וזה שאמר: 'צדק צדק' – גימטרייה: למשיח. 'תרדוף' - שאתה רודף ומבקש ביאת המשיח. 'למען תחיה' - שתצא מן הגלות שנקרא מוות. ואינו האמת - כי היקר הוא בשביל השכינה, וזהו: 'וירשת את הארץ' - היא השכינה.

'ויקח קורח' - מובא בש"ס במציעא: 'תנורו של עכנאי' - שקרא רבי אליעזר בן הורקנוס, ונפטר רבן גמליאל, ואם כך הוא במחלוקת לשם שמיים, על אחת כמה וכמה כשאינה לשם שמיים.
ועוד אמרו חכמינו זיכרונם לברכה: שאין השכינה שורה במקום מחלוקת, שמחלוקת היא משכן הסיטרא אחרא, וידוע שהוא שעל ידי השראת שכינה, זוכה האדם לכוון לאמיתה של תורה, ומטעם זה הלכה כבית הלל, שהם ענווים והשכינה עמהם ומכוונים אל האמת. ...
'ויקח קורח' - כתרגומו: 'ואתפליג' - לשון מחלוקת. והכוונה כי בהיות מחלוקת בבית, אזי 'קרח' - שנעשה אותו הבית חרב, וקרח ממה שבתוכו ממון ונפשות, שעל ידי המחלוקת שריר הסיטרא אחרא, ובני אדם ניזוקים ומסתלקת הברכה, שלא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום.

'אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל' - אפשר במה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: שעל ידי הדרשה שדורש התלמיד חכם בדברי אגדה, ואומרים קדיש אחר הדרשה, ועונים אמן ישר - נמחלים עונותיהם של ישראל.
וזהו: 'אלו הדברים' - דברי תוכחות, כמו שפירשו זיכרונם לברכה בפסוק זה: 'אשר דיבר משה' - דהיינו: התלמיד חכם בדרשותיו. כאמור תועלת הוא 'אל כל ישראל' - שנמחלים עוונותיהם על יד זה.

'וישראל אהב את יוסף' - להבין השינוי שבתחילה כתב 'יעקב', ואחר כך אמר 'ישראל'.
נקדים מה שאמר הרב 'מגן אבות' במשנת: 'יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך' משם האר"י, זיכרונו לברכה: שכשאדם מלמד תלמידו תורה, מיד נופל ניצוץ מנשמתו של הרב לנשמה של התלמיד, וזהו סוד: 'ונפשו קשורה בנפשו' - שיעקב לימד תורה לבנימין. עד כאן דבריו.
וכתב הרב 'דבש לפי', זיכרונו לברכה: שישראל כינוי לנשמה. ולפי זה יבוא יפה, דבר זה שאמר: 'וישראל' - ורמז לנשמה, 'אהב את יוסף' - דהיינו: שבא לו ניצוץ מנשמתו של יעקב.