מקצת שבחו

אודות חזקת בית אחת, ששכר ממנו מוסא, זה כמה בשער הזול, ועתה שנתייקרו הבתים רצה להוסיף עליו בשכירות ...
פסקתי להם שאינו יכול להוסיף עליו עתה בשכירות, כיוון שנתייקרו הבתים קודם לכן ושתק, ולא הוסיף עליו, ואדרבא היה נפרע ממנו בכל חודש בשער הזול, לכן אינו יכול להוסיף עליו כלום.

תלמידי חכמים שיש להם חשק בתורה, ונוהגים כשורה, ואינם מתבטלים אלא לצורך מזונותיהם, אף על פי שהיו עשירים גדולים, פטורים הם מכל מיני מסים כמו שכתב הרמב"ם בפירוש למסכת אבות, ושכן הורה רבי יהוסף הלוי, וכן כתב הר"ן בשם הרמ"ה וסיים: שלא מפני עניותם נפטרו, אלא מפני תורתם, ואם כך כל הנוגע בהם כנוגע בבת עינו.

חונה פה, בהיותי מתגורר בעיר ג'יברלטר, יגן עליה א-לוהים, עד ישקיף וירא ה' משמים, לשוב שבות גלותי, בחמלת אב הרחמן, יחכה ה' לחננכם.

ראובן מכר לשמעון נזמים של זהב, ושמעון מכר אותם ללוי, ונתקבלו מעות זה מזה. ואחר-כך תבע לוי לשמעון כדי להחזיר לו הנזמים. מחמת הדבק שדבקו בו הנזמים, נעשה בזיוף, שלא היה אלא מכסף לחוד ולא נעשה מתערובת זהב וכסף כמנהג הראשונים. ושמעון השיב שאין בזה מקח טעות. יען שכל הנזמים, הנעשים עתה בזמננו, כך הם נעשים בדבק של כסף לחוד ואין כאן שום זיוף. ...
בנזמים הנעשים עתה בזמנינו, שמתקנים אותם על דעת למוכרם בשוק, פשוט וידוע בן היהודים, שכולם בדבק של כסף לבד נעשים, וכל הקונה על דעת המנהג הוא קונה. ודבר הניכר, ונגלה לעיניים הוא במה שפוחתים שומתם במכירתם משומת הזהב שיעור גדול, וכיוון שהדבר פשוט וידוע בכל המדינה, מהיכן הרגליים לקרותו מקח טעות אף על פי שנעשה בדרך זיוף. ...
נמצינו למדים: שאפילו בזיוף גמור כנידון שלנו - שהוא זהב ונמצא בו כסף, אף על פי כן, לא מיקרי מקח טעות כיוון שהמנהג לעשותו בזיוף. ובמום גמור שאין המנהג לעשותו, שהוא מבטל המקח, צריך לישבע הלוקח שלא ידע במום ונתרצה. ואז יחזיר לו המוכר הדמים, שלקח ממנו, וינכה מהם מה שהרוויח במקח כדין הפרה והקרקע.

ההסכמה שעשו קצת מהקהל לומר לסגור החנות שפתח ... מטעם שנראה להם, שיש היזק לבני רשות הרבים, מפני שהמקום ההוא שבו פתח החנות מעבר לארבע רוחות העולם, ומתקבצים שם בני ברית, ושאינם בני ברית, וכשהחנות קבועה שם למכור ולקנות, מתקבצים שם יותר, ונמשך להם היזק יותר. וגם הנשים העוברות לבית הטבילה, מוכרחים לעבור דרך שם, ועוברות על הגויים הקונים מבעל החנות, וצריכים לחזור ולטבול, ולפעמים תימנע טבילתם מחמת הגויים, שיהיו שם. ...
עמדנו על ההסכמה והטעמים הנאמרים בה ... וראינו שהיא בנויה על קו תהו ואבני בהו, ואין להם שום טעם ברי ... לסגור חנותו, שעשה ברשות הרבים, מקום עוברים ושבים, שאם לא יעשה החנות שם, היכן יעשה אותה?! - ואדרבא הוא מקום מוכשר להחנות, כיוון שהוא רשות הרבים, ומקום עוברים ושבים, ולמנוע ממנו מחייתו כדי לקפח פרנסתו, על מגן ודאי הוא, שאין להם רשות לקפח פרנסת בן אדם כדי להפיק רצונם, שזה לא אמרה אדם מעולם.
וההיזק שנראה להם שנמשך מהחנות לבני רשות הרבים, לא ראינו שום תוספת היזק נמשך אפילו לדבריהם, כיוון שהמקום הוא מעבר לארבע רוחות העולם, ויש בו עוברים ושבים, בני ברית ושאינם בני ברית, אם כך מה יתן ומה יוסיף, עשיית החנות למכור שמן זית וחמאה ודבש במקום ההוא, אחר שהוא כבר מקום מוכן לעוברים ולשבים, והוא שוק גדול. ...
ואין זה כי אם תואנה היא מבקשים, ועלילות דברים כדי להגדיל המדורה ולהדליק האש להרבות קטטות ומריבות עם בעל החנות, אם יש להם איזה ניגוד עמו אם לא, מצאו לו עילה ושתיתה כדי לעשות מחלוקת כמנהגם - כי לא מצינו שבני העיר יכולים לעכב על היחיד, שהוא מהם, שלא לקבוע חנותו ברשות הרבים כדי להתפרנס. ... וגם לא מצינו שמפני בית הטבילה, נמנע החנות מהעיר, מפני שעוברים הנשים על דרך החנות, ומעשים בכל יום בכל המקומות.