מקצת שבחו

לא היה הרב מנגן כי אם בפזמונים הכתובים על דרך האמת, לכן כל הפזמונים שלי, והקינות, והבקשות, רובם ככולם, יסדתים, נטעתים שורק, בקשר אמיץ על דרך האמת. ואף על פי שלא כתבתי פירושם, המשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, להבין אמיתת העניין.

וראשי ישיבות, ראשי סנהדראות, 'הלוך וגדל עד כי גדל מאוד', הרצים בסוסים, המטהרים והמתקדשים, ובעיניהם כקוצים, העוסקים בפרדסים, העומדים בין ההדסים, כי חכמת הקבלה הלכה ונידלדלה, סורה וגולה, תרסה שבירה ורציצה, נועה ומחלה, והם שגו ברואה, פקו פליליה, כי אין בן דוד בא, אל בעסק חכמת האמת. ותהי האמת נעדרת, אין זה כי אם הומיה היא וסוררת, להיות שוררת, ודר וסוחרת, גולת הכותרת, עטרת תפארת. ואם כל חכמי ישראל יתעסקו בחכמה זאת בפלפול וסברה, בי"ג נפה וכברה, אחת מהנה לא נשארה, מעובדי זרה. עבדים משלו בנו, פורק אין מידם, ואין ברירה כי אם בסתרי תורה, פרק הבורר יש ברירה, וזאת התורה, אשר דרש בעל הגמרא, רבי יצחק בעל סברא, והדר דרש להו, ולעולם הוי רץ למשנה, שאצילות יותר מן הגמרא.

מנהגנו בזמן הזה, שמערבים מקרא ומשנה וגמרא בזמן אחד, מפני שגרסת הינקות 'לא תישכח מפי זרעו', והרבה עשו כן ועלתה בידם ... ואחר כך דווקא אמר: 'דרוש וקבל שכר' - עסוק בעסק חכמת הקבלה, וחכמה זו אין האדם לומדה עד שימלא כריסו בשר ויין: מקרא ומשנה וגמרא, ויהיה בעל מעשים טובים, אז יש לו רשות לטייל בפרדס, הנסתרות לה' א-להינו ולדרוש במופלא ובמכוסה.

מעשה שהיה כך היה: בארג'יל, יגן עליה ה', בשנת 'שלחני כי עלה השח"ר'. ... עשיתי הפסקה של שישה ימים ושישה לילות רצופים. ובליל שבת קודש שלאחר הפסקה סמוך ונראה, ויהי בחצי הלילה מעלה מטה, ואשא עיני ואראה בחלומי, והנה איש עומד לנגדי לבוש כולו בבגדים לבנים, לבן הוא טהור הוא. ויאמר: משה משה, ואומר: הנני מוכן ומזומן לעשות כרצונך לרצון א-להינו שבשמים. ויאמר: השבעה לי כיום שבועה ברורה, ללכת לארץ ישראל, תיבנה ותיכונן, ובתנאי שתדור במקום שקבור רבי שמעון בר יוחאי, עליו השלום. ואשבע לו. ויען ויאמר לי: בני, בני שבועה זו לא תועיל ולא תציל כי אם שתשבע למחר בהקיץ בנקיטת חפץ, בספר תורה בתוך קהל ועדה, ותשבע גם כן בתוך העדה, כולם קדושים, שלא תדור כי אם במקום הנזכר לעיל, אם יגזור ה' בחיים. ואומר לו: כן אעשה כדבריך, אמנם הגידה נא לי קושט דברי אמת, מה שמך? ויאמר לי: זה שמי אשר יקראו יצחק לוריא, שאהבתי תקועה בלבך. ואשמח שמחה גדולה כשמחת בית השואבה כראות פני איש א-להים קדוש הוא, האי גברא רבא, ובבשורת ארץ חמדה טובה ורחבה. ובקשתיו ולא מצאתיו. ואיקץ והנה חלום. ראיתי חלום טוב. ויהי בבוקר, הבוקר אור, אחר שהוצאתי ספר תורה מן ההיכל, ועשיתי לו רימונים שמצווה זו היא שלי, בשנה זו הנזכרת לעיל, כשעלה ספר תורה לתיבה, עליתי עמו, ואחזתי ספר תורה בידי, וספרתי המעשה לקהילת קודש, בחברת החכם השלם, בר אוריין ובר אבהן, ממשפחת רם אלי, מלך כבוד, מורי הגדול הרב יוסף קרשקש, ישמרהו הרחמן ויושיעהו, הנקרא חברת צ'אר בן נהוראי, שהיום הזה נקרא חברת צ'אר שראב, ונשבעתי בנקיטת חפץ בספר תורה, ללכת לארץ ישראל, תיבנה ותיכונן במהרה בימינו, ולדור בצפת, תיבנה ותיכונן במהרה בימינו, ששם קבור רבי שמעון בר יוחאי, עליו השלום, זכותו יעמוד לנו ולכל ישראל בכל מקום שהם בכל עת ובכל רגע.

בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר' - שהפוך בה והפוך בה, שהכל בה, וסובלת כל הפירושים. והיום תבין בה מה שלא הבנת אתמול, 'ואלו ואלו דברי א-להים חיים'. וכל הפירושים סובלת התורה, מה שאין כן תורת האומות, שלא תתפרש כי אם פירוש אחד. ואמר: 'אשת חיל מי ימצא' - מי יתן שתמצא, רוצה לומר: מתפלל על ביאת הגואל, שיגלה לנו ה', דברים הסתומים והנעלמים ממנו היום הזה, והיום ההוא, השער הסגור יפתח 'ומלאה הארץ דעה'. ולפי שקראתי לדרך זה, דרך הרוח שהוא דרך הנבואה, ואמרו זיכרונם לברכה: אף על פי שניטלה נבואה מן הנביאים, מן החכמים לא ניטלה, אדבר כאן בכבוד התורה, אם יגזור ה' בחיים. פתח פיך ויאירו דברך קולמוסי העוסק בתורה לשמה.

אקווה יושב שמים, רוקע ארץ על המים, אשתחווה ארצה אפים, בתוככי ירושלים, א-להים חי: נכספה נפש יקרה, לראות את בית הבחירה, כי מציון תצא תורה, ודבר אל מירושלים: ימים ולילות אצפה, לצור העתידות צופה, לב דווי רפא ירפא, ואבוא לירושלים: משה ישמח הוא בחלקו, נתן יתן עז למלכו, ושם יחזק את בדקו, את חומות ירושלים: שאלתי מאת אדוני, לשכון ולהיות במשכני, כל ימי חיי ושני, אשאל שלום ירושלים. שם צוה לי הברכה, אעלה מעמק בכא, כי טוב יום בחצרך, ואבחר בירושלים: