חכם יהודה קיסוס


מקצת שבחו

חכם יהודה קיסוס, נולד לאימו חנה לבית בן עזרא ולאביו חכם דוד קיסוס בשנת תרפ"ה (1925) בעיר מכנאס.
ראשית תורתו למד מפי אביו, החכם דוד קיסוס מחבר הספרים: 'שושנים לדוד' ו'קרית דוד חנה'. אימו נפטרה בילדותו, ואביו נישא למרת חפציבה בת החכם דוד חסין, שגידלה אותו כאימו. למד בתלמוד תורה מפי החכם שמואל חאלואה, ובישיבת 'כתר תורה' מפי החכם יצחק אסבאג.
בשנת תשי"ד (1953) נשא לאשה את מרת פנינה בת הגביר מנחם זגורי, ונולדו להם שלושה ילדים.
היה תלמידו ומשמשו של רב העיר, חכם רפאל ברוך טולדאנו. הוסמך כשוחט עופות והיה חבר החברה קדישא של מכנאס. ייסד את חברת 'שובו בנים' ושימש בהוראה. נדד בין כפרי מרוקו לתקן ענייני הדת וחינוך הנערים. זמן מה שימש משגיח כשרות בחברת אוניות צרפתיות בקו קזבלנקה-מרסיי.
בשנת תשט"ז (1956) זכה ועלה לארץ ישראל, והתיישב בעיר חיפה. שימש שוחט ומורה, והיה דורש ומזכה את הרבים. לימד בבית וגן בטבריה, ובגבעת המורה שבעפולה. בביתו הקים בית כנסת.
חכם יהודה קיסוס חלה במחלה קשה, ואושפז לתקופה ממושכת בבית החולים 'רמב"ם' בחיפה, ואיבד את ראייתו באחת מעיניו. כאות תודה נידב ספר תורה לבית הכנסת.
בשנת תשי"ט (1959) הוציא לאור את ספרו 'קול יהודה'; בשנת תשכ"ז (1967) את 'לחם יהודה'; בשנת תשל"ו (1976) את 'מקורך ברוך'; בשנת תשמ"ד (1984) את 'יהודה יעלה'; ובשנת תשמ"ז (1987) את 'שבט יהודה'.
חכם יהודה קיסוס נפטר, מדוכא בייסורים, בא' אב תשמ"ז (1987). הספדו בספר 'אמרי חן' לחכם חנניה ויזגאן.
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שיברך מאה ברכות כל יום לבטל תקיעת כף אויבנו
'כל העמים תקעו כף' - נראה לעניות דעתי לפרש זה על זמנינו, המעורפל בצרות העמים, שהתאספו עלינו כולם בעצה אחת, להשמיד ולהרוג ולאבד את שונאי ישראל, וכולם השלימו ותקעו כף ביניהם, אבל אם ירצה ה' בחיים, נאבד עצתם ונפר מחשבתם, על ידי עסק התורה הקדושה, ובברכותינו שנברך אותם בשלימותם, ונקיים כל יום לפחות מאה ברכות, יום יום. והסימן שלה 'נאום הגבר הקם על' - כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: נאום הגבר המקים עולה של תורה, ו'על' - עולה במספר מאה. ובזה נבטל 'כף' - שתקעו עלינו אויבנו הרעים, ואם אנחנו נתעסק בתורה, אז אין לו ליצר הרע מה לומר ליום הדין.
מקורך ברוך, עמ' סד, דפוס המערב, ירושלים, תשל"ו (1976)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד לשמוע מוסר, שאין הקריאה משכנעת יצר הרע כמו השמיעה
כשהיה הרב נותן לנו מוסר השכל כל ערב וערב, שאלתי פעם את הרב, כבוד הרב, נקרא בספרי מוסר אנחנו בעצמנו ולא צריך כבודו לנאום עלינו. אז הרב ענה במתק לשונו: 'שמע בני וקח אמרי'. למה אמר שלמה המלך: 'שמעו מוסר וחכמו'? - יאמר 'קראו'. אלא ודאי הקריאה לא משכנעת יצר הרע הצורר כמו השמיעה, כמו שכתב ישעיה הנביא: 'שמעו ותחי נפשכם'.
מקורך ברוך, עמ' לד, דפוס המערב, ירושלים, תשל"ו (1976
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שמצוות הצדקה צריכה תכנון והתייעצות יותר משאר מצוות
'בצדקה תכונני' - למה 'תכונני', בשתי נונים? שלא כן בשאר המצוות, רק לשון 'תכון', וחכמינו זיכרונם לברכה פירשו: בצדקה תכון בעולם הזה ובעולם הבא. ואני מקום הניחו לי אבותיי להתגדר בו, והוא מצוות הצדקה צריכה תכנון והתייעצות והתגברות הרבה הרבה, יותר משאר מצוות, כי אנחנו נמצאים בדור הממון, כמו שאמרו רבותינו: 'אין בן דוד בא עד יעבור זעם' - ראשי תיבות: זנות, עבודה זרה ממון.
מקורך ברוך, עמ' עג, דפוס המערב, ירושלים, תשל"ו (1976)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד להתחיל שיהיה על מה שתשרה הברכה
כשהייתי מורה ומנהל בתלמוד תורה בעיר סאלי ... ראיתי את הלחץ שהיה בתלמוד תורה בסאלי מפאת המקום, שאין לנו איפה נלמד התלמידים, אבל למזלנו הטוב היה לנו מקום הנקרא 'בית הכנסת אורחים', ורק היסוד בנוי ואין מי שיגמור, ואם כי אזל הכסף טכסנו עצה לעשות מגבית פה ושם, ונמשיך לבנות ולהבנות, אם ירצה ה' בחיים. כתבתי מכתב למורי ורבי למקנס, ובקשתי ממנו עזרה הדדית ועזרה כספית, והוא ענה לי ברצון רב אעזור לך, רק תתחיל, רק יהיה על מה תשרה הברכה, ואז נעמוד לימינך, בני ותלמידי, ואין לך מה לדאוג. השבת הזו בלי נדר אני אהיה אצלך בסאלי, רק מה שאני מבקש ממך אל תגיד שום דבר לוועד. אני אבוא בהפתעה, ואז לא יהיה לשטן פתחון פה בכלל. בערב שבת אני יושב בתלמוד תורה והנה הרב צלצל: יהודה, אני כבר הגעתי לסאלי. בא אלי להתייעצות בכדי שנצא לפעולה. כשבא, התרגזו כמה אנשים מן הוועד. אמרו: כבוד הרב, היה לך להודיענו מראש שאתה בא, ואז נצא לקראתך בהינומה ובהמון חוגג. וזה לא כבודך. זאת ועוד, כעת לא עת האסף, לא מוכשר הזמן הזה לגבות כספים, כולם עניים ואין לאל ידם. אז הרב זכר צדיק לברכה ענה להם בחוכמתו: רבותי היקרים, בגלל זה לא רציתי להודיעכם מראש. כי אנחנו בדור הממון. וסימנכם: 'אין בן דוד בא עד שיעבור זעם - זעם בראשי תיבות: זנות, עבודה זרה, ממון. ואנחנו בדור הממון, והערב בעצמו נתחיל לגבות. כולכם בואו אתי לכבד אותי בבית הכנסת בערבית. זה כבוד שלי, רצוני הוא כבודי, והלילה נתחיל בגביה. ולזה רבותי לא הודעתי אתכם מראש, כי יגורתי מפני האף והחמה ויצר של עבירה, המעביר אדם על מצות הצדקה'.
מקורך ברוך, עמ' ל-לא, דפוס המערב, ירושלים, תשל"ו (1976)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד מעשה בשלום בית, ובדק מזוזת ביתם
ימי קדם אזכרה שעשועיו, הייתי תמיד מדי יום ביומו, רגיל לבוא אליו לבית הכנסת הגדול, שברובע החדש הנקרא על שמו. ורגיל היה מנהגו שלא ילך יחידי, רק עם השני. ואני עד ראיה למה שהייתי רואה בו, תמיד כשנכנס לאיזה מקום, קודם כל שם ידו על המזוזה ומנשק אותה, ואומר: 'שדי ישמרני ויחייני אמן'.
פעם הלכנו ביחד כדי לעשות שלום בין איש לאשתו. היה לנו שלום קשה מאוד מאוד, כי ארבע שנים הם בסכסוך איום. אבל לבסוף תודה לא-ל הצלחנו לתווך שלומים כנהר. בצאתנו מן הבית שם ידו על המזוזה כדרכו בקודש והלכנו לדרכינו. למחרת בבוקר, הופעתי עוד אצל הרב בבוקר השכם ,כרגיל כל בוקר, כשנכנסתי תכף לבית הכנסת, אמר לי הרב: לך דחוף דחוף, בו ביום, אל תגיד מחר, כי כבר מאוחר. בדוק המזוזה של אותו בית שתווכנו השלום אתמול בערב. הלכתי תיכף ומיד בדקתי המזוזה, ואני רואה הדל"ת של 'אחד' שבור לרסיסים דקים, אז תכף הבאתי המזוזה לרב, ובדק אותה, וכשראה את הדל"ת שבורה אמר: ראית מה שקרה'? הנה הדל"ת כנגד ארבעה שנים, שהיה הסבוך שרוי בתוכם. הנה דל"ת בגימטרייה ארבע מכאן, מכאן ולהבא לחשבון טוב. אשריו ואשרי חלקו יהיה זכרו ברוך.
מקורך ברוך, עמ' טז, דפוס המערב, ירושלים, תשל"ו (1976)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד באין יסוד התורה, יתמוטט הבניין האדיר ביותר
באין יסוד התורה יתמוטט הבניין האדיר ביותר, יפוגו וייעלמו המידות המהוגנות והמעולות ביותר. וכשם שבנין כי ייהרס מביא לידי זבל וזוהמה, כן הדבר עת מידה מהוגנת תעלם, צייצה ופרחה, ותפרח במקומה מידה מגונה ומכוערה. מטעמים אלו נובעת בעיקר הדאגה ורוח הכעס והמרירות של בני עדות המזרח על הארץ ויושבי בה, כי עקרו מלב עדה זו מסורת אבות, שידעה לעמוד ברום עוז וגבורה מול אלפיים שנות גלות.
מקורך ברוך, עמ' סב, דפוס המערב, ירושלים, תשל"ו (1976)