מקצת שבחו
חכם נסים אלמליח נולד לאימו אסתר, ולאביו דוד אלמליח בקזבלנקה, מרוקו.
גדל בתורה וביראה, והיה מתלמידי חכם יעקב ברדוגו, אב בית הדין בקזבלנקה.
זכה ועלה לארץ ישראל, ונהנה מיגיע כפיו. נשא לאישה את מרת איבון, ונולדו להם בנים ובנות. התגורר בחדרה ועסק בצורכי ציבור באמונה, בפנים שוחקות ובנדיבות, שלא על-מנת לקבל פרס. הרבה במעשה צדקה וחסד, שימש פייטן ומוהל בחינם. נהג לדרוש לפני הציבור בין מנחה וערבית, ובשבתות וימים טובים, ופעל לקרב רחוקים לאביהם שבשמים. הוא ייסד את בית הכנסת רשב"י' בחדרה, וקבע במקום בית מדרש.
בשנת תשנ"א (1991) חכם נסים אלמליח הוציא לאור את הספר 'מנוחת דוד' על התורה, ובשנת תשנ"ד (1994) הוציא לאור חלק שני של הספר 'מנוחת דוד'. הוא חיבר את הספר 'מנוחת ניסים' - מדרשים וזוהר, ויתכן גם את הספר 'ארים ניסי', אך לא הספיק להוציאם לאור.
חכם נסים אלמליח נפטר בחטף, בדמי ימיו, ביום ב' כסליו תשנ"ח (1998). לאחר פטירתו יצא לאור ספרו 'מנוחת ניסים' בידי בנו בכורו מרדכי אלמליח.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שאם רוצה לשמח אחרים, צריך הוא עצמו להיות שמח
'עבדו את ה' בשמחה' - רבותינו אמרו: אם אדם נותן צדקה והוא נותן אותה בפנים זועפות, לא נחשבת לו לצדקה, בגלל שהכסף איננו שלו אלא של הקדוש ברוך הוא, שנתן לו בריאות בכדי שיוכל לעבוד ולהרויח כסף. ולכן צריך לתת את הצדקה בשמחה, ואם כך יעשה, נחשבת לו לצדקה, בגלל שגם הוא שותף בנתינת הצדקה, דהיינו גם הוא נתן את החלק שלו שהוא השמחה.
הגמרא מספרת לנו מעשה ברב ברוקה, שמצא את אליהו הנביא, זכור לטוב, בשוק. שאל רבי ברוקא את אליהו הנביא, זכור לטוב, אם יש בין האנשים בשוק, כאלו המזומנים לחיי העולם הבא. ובין כך באו לקראתם שני אנשים. אמר אליהו הנביא, זכור לטוב, לרבי ברוקא, הללו מזומנים לחיי העולם הבא. שאל אותם רבי ברוקא: מה מעשיכם, שבגללם זכיתם לחיי העולם הבא. אמרו האנשים הללו: אנחנו שמחים ומשמחים אחרים, שבשעה שאנחנו רואים אנשים עצובים, אנחנו משמחים אותם.
אנחנו לומדים מכאן, שאם רוצה לשמח אחרים, צריך הוא עצמו להיות שמח, שאם הוא עצמו היה עצוב, אפילו אם הוא רוצה בכל כוחו לשמח אחרים, לא יכול לשמח אחרים.
מנוחת דוד חלק ב, עמ' רג, חדרה, תשנ"ד (1994)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד על הניסים, שנתן גבורה ביד חיילי צה"ל, והתקיים בנו
'שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו' - רבותינו אמרו: מי שאכל הוא שצריך לברך, ולכן ישראל הם שצריכים להלל את ה', ולמה דוד המלך אמר: 'הללו את ה' כל גוים' בגלל ש'גבר עלינו חסדו'?
אלא אמרו רבותינו, שהגויים זוממים עלינו כמה מחשבות רעות, לעשות לעם ישראל, והקדוש ברוך הוא מפר עצתם, ולא עולה בידם לעשות מה שהם זוממים. ואנחנו בני ישראל לא יודעים שום דבר, ממה שהגויים חושבים לעשות לנו, רק הקדוש ברוך הוא יודע. ולכן דוד המלך, עליו השלום, אמר: 'הללו את ה' כל גוים' - שאתם יודעים מה שאתם חושבים לעשות, והקדוש ברוך הוא לא נותן לכם לעשות זממכם. ...
וברוך ה', שגם בזמננו אנחנו ראינו, שהקדוש ברוך הוא עשה לנו נסים גדולים, שזכינו לראות ארץ ישראל, מלכות ישראל, בעזר השם יתברך שמו. ואפילו מלכות אומות העולם, יעידו שגבר עלינו חסדו, והקדוש ברוך הוא נתן גבורה ביד חיילי צבא הגנה לישראל, והתקיים בנו מה שאומרים בחנוכה: 'מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, ורשעים ביד צדיקים, ולך עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה'.
מנוחת דוד חלק ב, עמ' כג-כד, חדרה, תשנ"ד (1994)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שכל העדות ילמדו את המנהגים הטובים של כל עדה ועדה
העדה המרוקאית יש לה, ברוך ה', הרבה ממה להתפאר מהכנסת אורחים מהמימונה, שכל הבתים פתוחים לכל דכפין. ואני מקווה, שכל העדות בישראל ילמדו אחד מהשני את המנהגים הטובים של כל עדה ועדה, ויתחזקו באהבת הזולת, ולעזור איש לרעהו ולקיים את הכתוב: 'ואהבת לרעך כמוך'.
מנוחת דוד חלק ב, עמ' קלו, חדרה, תשנ"ד (1994)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שתורה לא תהא לנו, אלא הם תהיה מלוכדים קהילת יעקב
'תורה צוה לנו משה, מורשה קהלת יעקב' - רבותינו אמרו: אדם יחיד אינו יכול לקיים את כל המצוות שבתורה, שכן ישנן מצוות שאינן נוהגות אלא אצל כהנים, לוים, מלך וכיוצא באלה. אולם בזמן שישראל כולם מלוכדים כאיש אחד, ומחבבים איש את רעהו, אז נחשב כל העם לגוף אחד, וממילא נחשבות המצוות שעושה כל אחד, כאילו נעשו על ידי כל ישראל. וזאת אומרת, שכל אחד מישראל מקיים את כל המצוות שבתורה. זהו מה שאמר הכתוב: 'תורה צוה לנו משה' - שש מאות ואחת עשרה המצוות כמניין 'תורה', אשר צוה לנו משה, שכן שתי המצוות ה' ציווה לנו. תרי"א מצוות לא יוכל להיות לנו למורשה נצחית, ולא נוכל לקיים את כולן, אלא אם כן תהיה 'קהלת יעקב', שיהיו ישראל כולם מלוכדים כגוף אחד.
מנוחת דוד חלק ב, עמ' רטז, חדרה, תשנ"ד (1994)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד 'מצבת קבורת רחל', שאינה צריכה, אלא שנבוא לבקש ממנה
'ויצב יעקב מצבה על קבורתה היא מצבת קבורת רחל עד היום' - רבותינו אמרו שלא צריכים לעשות מצבה לצדיקים, בגלל שהם לא נשכחים לעולם, בזכות המצוות והמעשים טובים, שהם עושים בחייהם. וזה הסיבה שהם לא נשכחים מאתנו. אבל הטעם שעושים להם מצבה, וכותבים שמם על המצבה, בכדי שיבואו אנשים להשתטח על קברם, ולבקש מהם שיבקשו עלינו רחמים מהקדוש ברוך הוא.
ולכן אמר הכתוב: 'ויצב יעקב מצבה על קבורתה' - וכי רחל היא זקוקה למצבה?! - אלא 'היא מצבת קבורת רחל עד היום' - דהיינו שאנחנו נלך ולבקש ממנה, שתבקש ותתפלל בעדנו מהקדוש ברוך הוא, שירחם עלינו. יהי רצון שזכות רחל אמנו תעמוד לנו לדורי דורות, אמן כן יהי רצון.
מנוחת דוד חלק ב, עמ' ל, חדרה, תשנ"ד (1994)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד תקנת 'כל כלי פתוח' להפוך לשונו ללמוד תורה
'וכל כלי פתוח, אשר אין צמיד פתיל עליו, טמא הוא' - רבותינו אמרו על הפסוק הזה דרך דרש, שמדובר על אדם המדבר לשון הרע ודברים רעים. מוכרח האדם הזה יש לו נשמה טמאה. ולכן כתוב: 'וכלי פתוח' - דהיינו מי שיש לו פה פתוח ומדבר לשון הרע, מובן ש'טמא הוא'. ואם כן מה תקנתו של האדם הזה, בכדי שיחזור בתשובה צריך ללמוד תורה, כמו שאמרו רבותינו: פה שמדבר דברים רעים, צריך להפוך את לשונו ללמוד תורה. ולכן כתוב: 'ונתן עליו מים חיים אל כלי', ואין 'מים' אלא תורה.
מנוחת דוד חלק ב, עמ' ל, חדרה, תשנ"ד (1994)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד 'בחריש ובקציר תשבות' שימנע מלשון הרע וימעט בדיבור
'בחריש ובקציר תשבות' - רבותינו למדו מכאן מוסר, שהאדם אסור לו לדבר לשון הרע ודברים בטלים, וגם בדברים המותרים - שיקצר בהם ולא להאריך בהם. ולכן בדברים האסורים כתוב: 'בחריש' - מלשון 'ואתם תחרישון', ובדברים המותרים כתוב: 'ובקציר'. ולכן אמרו רבותינו: 'בחריש ובקציר תשבות'.
מנוחת דוד חלק ב, עמ' צא, חדרה, תשנ"ד (1994)