חכם רפאל ברוך טולידאנו


מקצת שבחו

חכם רפאל ברוך טולידאנו נולד לאמו חנה סודרי ולאביו חכם יעקב טולידאנו, במקנס שבמרוקו, בשנת תר"נ ((1890) הוא נישא לרחל, ביתו של חכם שלום עמאר, ולזוג נולדו שני בנים - יוסף ויעקב. רבותיו העיקריים היו חכם חיים בירדוגו - רבו המובהק‏‏, חכם חיים משאש - רבו במוסר, וחכם יוסף אלקובי - רבו בקבלה. 
בשנת תרס"ח (1908), והוא בן 18, התמנה לדיין בעיר מקנס. בשנת תרע"ז (1917), לאחר פטירת אביו, נתמנה לראש אב בית הדין ולרבה הראשי של מקנס. בתפקידו זה קיבל ממלך מרוקו חסן השני את עיטור "וויסאם עלאוית", ומהממשלה הצרפתית קיבל את עיטור לגיון הכבוד. 
חכם רפאל ברוך טולידאנו הקים במקנס מוסדות צדקה וחסד: 'ביקור חולים' - אשר הגיש סיוע רפואי בחינם לעניים, 'דובב שפתי ישנים' - בית דפוס שהוציא לאור ספרים של חכמי מרוקו, 'שובו בנים' - תנועה לחיזוק רוחני, 'מלביש ערומים' - הספקת ביגוד לעניים ולנזקקים, ו'מוהר הבתולות' - סיוע לחתנים ולכלות. 
חכם רפאל ברוך טולידאנו הקים ישיבה לבני הכפרים והעיירות הסמוכות למקנס, ודאג בעצמו למחסורם של התלמידים, החל בביגוד ומזון וכלה בטיפול רפואי. מדי יום מסר שיעורי תורה בבית מדרשו במקנס לפני כ-150 משתתפים, ובימי שישי היה מחלק לעניים את הכספים אשר גבה במהלך השבוע מתושבי העיר.
בשנת תשכ"ג (1963) עלה לישראל, התיישב בבני ברק, אך בראות את צער העולים ממרוקו בארץ ישראל, נדד בקרב הישובים השונים, ונשא דרשות התעוררות. בשנת תשכ"ד (1964) נשא נאום ידוע, ובו ביכה את מצב הנוער הספרדי העולה לארץ ונוטש את מורשת אבותיו. הוא הטיל את האחריות על הציבור החרדי בישראל וזעק בקול גדול: "ואיך אעלה אל אבי והנער איננו אתי?". 
חכם רפאל ברוך טולידאנו נפטר בי"ח מר-חשוון בשנת תשל"א (1971), ונקבר בבני ברק. 
צאצאיו הקימו מוסדות תורה על שמו: ישיבת 'חזון ברוך' בצרפת, ישיבת 'אור ברוך' בירושלים וקהילת 'עטרת ברוך' בבני ברק. תולדותיו נכתבו בין היתר בספרים 'מקנס- ירושלים דמרוקו'  וכן בהקדמה לספר 'אהל יעקב'.
חכם רפאל ברוך טולידאנו חיבר את הספר 'קיצור שלחן ערוך השלם' לפי מנהג מרוקו. בספר מופיעים גם פיוטים שכתב, והידוע בהם הוא 'אשורר שירה לכבוד התורה'.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מורה להתפלל עם הציבור, אפילו היו בהם חוטאים.
ישתדל אדם תמיד להתפלל בבית כנסת עם הציבור, שתפילת הציבור נשמעת תמיד: אפילו היו בהן חוטאים, אין הקדוש ברוך הוא מואס בתפילתן של רבים. לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור, ולא יתפלל יחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור. אם הוא אנוס, שאינו יכול לבוא לבית הכנסת, יכוון להתפלל בשעה, שהציבור מתפללים תפילת שמונה עשרה ברכות.
קיצור שולחן ערוך השלם, חלק א', סימן פ', סעיפים י"ג-י"ד, מכון "אהבת שלום", ירושלים תשס"ו (2006)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מורה שלא להניח חברו יחידי, אפילו מעכבו בדרך.
עגלות שהולכות בדרך אחת ביחד, ועגלה אחת נצרכה לתקן בה איזה דבר - צריכים להמתין, ולא יניחוהו יחידי. וכל שכן, רוכבים על סוסים, ואחד מהם נפל מן הסוס, או שהסוס רובץ תחת משאו, שצריכים להמתין עליו ולסייעו. וכן אם בהמתו של אחד מהם היא רעועה או חלושה, ואינה יכולה לילך כל כך במהירות, אין רשאים להיפרד ממנו, ולהניחו יחידי. ובכל עניין שיהיה - לא יניח חברו יחידי.
קיצור שולחן ערוך השלם, חלק א', סימן צ"ט, סעיף י"ח, מכון "אהבת שלום", ירושלים תשס"ו (2006)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מזהיר האנשים הפורשים מן הציבור משום שעוסקים בתורה.
יש לקנוס האנשים, המונעים עצמם לילך להתפלל בבית הכנסת, משום שעוסקים בתורה או משום שמשׂתכרין ממון. ולעשירים יש לקנוס יותר. ...ולא יעסוק בתורה בבית הכנסת, בשעה שהציבור אומרים סליחות ותחינות, וכל שכן בשעת החזרה והקדישים.
קיצור שולחן ערוך השלם, חלק א', סימן פ', סעיפים כ"ב, מ"ח, מכון "אהבת שלום", ירושלים תשס"ו (2006)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מביא מנהגם, שעושים לשמירה על היוצא לדרך.
נוהגים בעת שיוצאים לדרך, ליקח שלושה אנשים מאוהביו, ולעמוד אצל המזוזה ולהניח ידו עליה, ויקרא פרשת 'שמע ישראל', עד 'ובשעריך', ואחר כך: 'שיר למעלות אשא עיני' והם אומרים: 'אל יתן למוט רגלך', וכן יעשו שלוש פעמים... ואחר כך אומר: 'ויהי נועם...' ואחר כך ברכת כוהנים. והם אומרים: 'יברכך' ואחר כך אומרים פסוק: 'הנה אנוכי שולח מלאכי לפניך, לשמורך בדרך, ולהביאך אל המקום אשר הכינותי'. וראשי תיבות אלו - למעלות, ויהי, יברכך, הנה - הם 'לויה'. ...
ישתדל ההולך, שיעשהו אדם אחר, שליח לדבר מצווה, או יקח איזה מטבע, ויעשה בו סימן ויאמר - לכשאבוא למקום פלוני אתן זה לצדקה, לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס, עליו השלום.
קיצור שולחן ערוך השלם, חלק א', סימן צ"ט, סעיף י', י"ב, מכון "אהבת שלום", ירושלים ה'תשס"ו (2006)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מפרש 'כל הפושט יד ליטול' אפילו נוכרי - נותנים לו.
אין מדקדקים במעות פורים, אלא כל הפושט יד ליטול - נותנים לו.
אפילו אם נהגו ליתן לנוכרי - נותנים, מפני דרכי שלום. אבל לכתחילה אין להרגילם בכך, אבל אם צריכים לנהוג מפני דרכי שלום - מותר.
קיצור שולחן ערוך השלם, חלק ד', סימן תרל"ה, סעיף ט"ז, מכון "אהבת שלום", ירושלים תשס"ו (2006)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' ארץ ישראל, יישובה, תלויה בצדקה
ועל ידי התעניות, שתיקנו רבותינו זכרם לברכה, אנחנו זוכרים מה שעבר עלינו, ויודעים שעוונותינו הביאו עלינו הגלות הזאת, ולולי זאת היינו שוכחים מה שעבר עלינו ולא נשוב בתשובה.
אבל על-ידי התענית של כל שנה ושנה, אנחנו זוכרים ויודעים, שתקנתנו היא התשובה, והיא הרפואה לכל מחלותינו, ועל ידה נזכה לכל טוב בעולם הזה ובעולם הבא, ונזכה לראות ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.
קיצור שולחן ערוך השלם, חלק ד', סימן תצ"ו, סעיף א', מכון "אהבת שלום", ירושלים תשס"ו (2006)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מורה לעשות השתדלות, לפחות פעם בשנה, לקיים הפרשת חלה.
בזמן הזה, שלוקחים מן המכולת לחם אפוי, תשתדל האישה, לפחות פעם אחת בשנה, לקנות קמח שיהיה בו שיעור הפרשת חלה, ותקיים היא בעצמה הפרשת חלה בברכה.
קיצור שולחן ערוך השלם, חלק ד', סימן תקמ"ו, סעיף כ"ו, מכון "אהבת שלום", ירושלים תשס"ו (2006)