מקצת שבחו
חכם מכלוף שטרית נולד לאימו מסעודה, ולאביו חכם משה שטרית, בשנת תרכ"ז (1867) בתפילאלת, במרוקו.
ראשית תורתו למד מפי אביו, חכם משה שטרית. לבית המשפחה היה קיר משותף עם משפחת אבוחצירא, וכבר משחר ילדותו, היה חברו של חכם דוד אבוחצירא, הי"ד, נכדו של רב העיר, חכם יעקב אבוחצירא, 'האביר יעקב', שהיה בוחן התקדמותו בתורה, ואחר היה סומך ידיו על ראשו ומברכו.
בשנת תרמ"א (1881) מתה אימו, מרת מסעודה, ולאחר שנה, נשא אביו אישה אחרת. חכם מכלוף שטרית החליט כי בא העת ללכת מארצו, ממולדתו, ומבית אביו, ולשים פעמיו אל ארץ ישראל. בשנת תרמ"ב (1882) הצטרף לשיירת עולים במסע רגלי דרך המדבר לארץ ישראל.
במהלך המסע, חכם מכלוף שטרית פגש שד"ר מארץ ישראל, השד"ר הציע לו להצטרף למסעותיו, ובתמורה ילמדו מתורת ארץ ישראל, וידאג להעלותו לארץ ישראל. חכם מכלוף שטרית, הצטרף למסעותיו. בהגיעם לעיר טריפולי, עלו על אונייה לנמל מרסיי, שם למד חכם מכלוף שטרית צרפתית, וממרסי עלו על אונייה לנמל יפו.
בשנת תרמ"ה (1885) חכם מכלוף שטרית זכה ועלה לארץ ישראל. הוא התיישב בעיר טבריה, והחל ללמוד בישיבת החכם דוד עבו. הוא נמנה על בני חבורתו של חכם דוד עבו, ובתוכם חכם יעקב חי זריהן, חכם משה מאיר חי אליקים, וחכם יעקב ועקנין. בתחילה, התגורר בביתו של חכם שלמה סוכרי, שהיה אב בית הדין בדמשק, והיה שמשו עד פטירתו בשנת תרמ"ו (1886). כעבור כמה חודשים, בראשית שנת תרמ"ז (1886) נשא לאישה את מרת מרים, בת החכם מסעוד דהאן. לאחר שעמד בבחינת רב העיר, חכם יוסף חיים אבולעפיה, זכה להימנות על רשימת החכמים מקבלי החלוקה. במקביל עמד בראש בית הכנסת ע"ש דוד קובי.
בשנת תר"ס (1900) ייסד יחד עם חבריו, חכם יעקב חי זריהן וחכם אהרון הלוי סקלי את ישיבת 'כתר תורה'.
בשנת תרע"ה (1914), עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, כספי החלוקה התמעטו, ומצבם הכלכלי של יהודי טבריה, התערער. חכם מכלוף שטרית קבל על עצמו את עול חלוקת הכספים לתלמידי בית המדרש, ומונה לאפוטרופוס על נכסי משפחות, שנאלצו לצאת מן העיר בשל המלחמה. בשל מצוקת חכמי העיר, חכם מכלוף שטרית החליט לצאת את ארץ ישראל כשליח דרבנן. הוא הפליג בסירת מפרש לבנגאזי, אך סירתו, הוסטה ממסלולה, והוא הגיע לאי קניה שביוון, משם עבר לאיזמיר. מאיזמיר עבר לאלכסנדריה, משם שב חזרה לארץ ישראל. מפאת הבושה, בכל מסעותיו לא הצליח לגייס די צורכם של חכמי העיר.
לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, היה ממחדשי הלימוד על ציון התנא רבי מאיר בעל הנס, ובשנת תר"פ (1920) היה ממייסדי ישיבת 'מאיר בת עין', הסמוכה לציון. חכם מכלוף שטרית העמיד תלמידים הרבה, והרביץ תורה ברבים. שימש רב ומורה צדק בעיר טבריה, ובשנת תרפ"ט (1929) התמנה לדיין בבית דינו של חברו, רב העיר טבריה, החכם יעקב חי זריהן. יומיים בשבוע ייחד את לימודו בתורת הסוד, בבית הכנסת 'עץ החיים', בצוותא יחד עם חברו, רב העיר, החכם יעקב חי זריהן. ישיבתם נודעה ונצטרפו אליהם בלימודם, גם חכם אליהו ילוז, ורבי משה קליערס, רב קהילות האשכנזים בטבריה. אל מקום ישיבתם הגיעו גם מקובלים מחכמי ירושלים, ובראשם חכם ניסים נחום, וחכם חיים שאול דוויק הכהן, ראש ישיבת המקובלים 'רחובות הנהר'.
חכם מכלוף שטרית נפטר ביום ח' אלול תש"א (1941), ומנוחתו כבוד בבית העלמין בטבריה.
חכם מכלוף שטרית חיבר פירוש על התנ"ך, וחיבור בחוכמת הקבלה, אך הם אבדו לנו במהלך השנים. מקצת הנותר 'מתורתו של שם' יצא לאור בשנת תש"פ (2020), אחרי פטירתו, בספר 'אהלי שם' בידי בני משפחתו.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שמאותו הבל תורה, שהוא לשמה, נעשה לו מלבוש
כתבו רבותינו זיכרונם לברכה, שהתורה שהאדם לומד לשמה בעולם הזה, נעשה לו ממנה מלבוש נאה, הנקרא חלוק של רבותינו, ומתכסה בו בעולם הבא. ... ובזה נבוא אל העניין: 'ורוח א-לוהים מרחפת על פני המים' - רוצה לומר: המים שהיא התורה תהיה לשמה, אז 'ורוח א-לוהים לבשה את זכריה' - שמאותו הבל התורה, שהוא לשמה, נעשה לו מלבוש.
אהלי שם, מתורתו של שם, עמ' עד, ירושלים, תש"פ (2020).
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שכיוון ששבים בתשובה, חוזרים להיקרא בשם ישראל
'ויהי ערב' - זה עשיו, 'ויהי בוקר' - זה יעקב, 'יום אחד' - זה יום כיפור. - כתבו רבותינו זיכרונם לברכה: 'בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, נקראים בשם ישראל, וכשאין עושים, נקראים יעקב'. והנה ידוע שהרשעים יורשים גיהנם, והצדיקים גן עדן. ... וקשה, ששם יעקב מורה שאין עושים רצונו של מקום, ואם כך, היאך יזכו לעולם הבא? לזה אמר: 'יום אחד' - זהו יום כיפור, שבו שבים הרשעים בתשובה כמו שכתבו רבותינו זיכרונם לברכה: אפילו רשע כל ימיו, ועשה תשובה באחרונה אין מזכירים לו שוב רשעו, ועיצומו של יום מכפר, וכיוון ששבים בתשובה, חוזרים להיקרא בשם ישראל, 'וכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא'.
אהלי שם, מתורתו של שם, עמ' עח, ירושלים, תש"פ (2020)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שעיקר הוא השם שקראו אותו אביו ואימו בשעת הלידה
אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: בונים לו נפש על קברו, והכוונה שצריך לעשות מצבה על הקבר ולכתוב עליה שם המת. וזהן שאמר: 'וימות יוסף ... וישם בארון מצרים' - וכתבו לו שמו על הארון, ובסמיכות: 'ואלה שמות בני ישראל' - רוצה לומר: שכתבו לו שמו, שהוא יוסף הנקרא בו אצל בני ישראל, ולא צפנת פענח, שהעיקר הוא השם שקראו אותו אביו ואימו בשעת הלידה.
אהלי שם, מתורתו של שם, עמ' קס"ב, ירושלים, תש"פ (2020)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שאם יד העני פשוטה כבר, גורם שהשם מתהפך מרחמים לדין
'הנה יד ה' הויה' - אמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שהנותן צדקה צריך לכוון בשם הוי"ה, וזה אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: אם בקשת לעשות צדקה, עשה אותה עם עמלי תורה, היינו הטעם שתלמיד חכם אינו פושט ידו תחילה, וממילא תהיה הוי"ה כסדרה: הפרוטה יו"ד, וחמש אצבעות של הנותן ה"א אחד, וזרוע הנותן וא"ו, וחמש אצבעות של המקבל ה"א אחרונה. אבל אם יתן למי שאינו תלמיד חכם תיהפך השם, שפושט חמש אצבעותיו וזרועו, שהם ה"י וא"ו תחילה, ואחר כך הפרוטה והיד של הנותן שהם יו"ד ה"י, וממילא מהפך השם מרחמים לדין. וזה אומרו: 'הנה יד' - רוצה לומר: אם בעת נתינת הצדקה, הייתה יד העני פשוטה כבר, גורם שהשם שהוא רחמים יתהפך להוי"ה - שהוא דין, בר מינן.
אהלי שם, מתורתו של שם, עמ' קע"ג, ירושלים, תש"פ (2020)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שזיכהו ה' ששערו הלבין כולו, זה הוראה שהוא כשר וטהור
אמרו חכמינו זיכרונם לברכה, שמי שהגיע לגיל זקנה אינו חוזר בגלגול, שזה סימן שהוא אדם כשר, וזהו שאמר: 'ובמלאות ימי טהרה' - רוצה לומר: מהיכן אנו יודעים שהוא אדם כשר וטהור? ולזה אמר: 'ובמלאות הימים האלה' - רוצה לומר: הימים הקצובים לאדם 'שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה', כשישלים אותם האדם, ומכל שכן אם יוסיף עליהם, היא הוראה שהוא טהור. ... וזה נראה רמז הפסוק: 'כולו הפך לבן, טהור הוא' - הכוונה, אדם שזיכהו השם יתברך לזקנה, עד ששערו נתלבן כולו, זה הוראה שהוא כשר וטהור.
אהלי שם, מתורתו של שם, עמ' ר"ט, ירושלים, תש"פ (2020)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שהעולה לארץ ישראל בזמן הזה, פרנסתו בדוחק גדול
'שיר למעלות. אשא עיני אל ההרים' - ובעוונותינו הרבים, מי שעולה לארץ ישראל בזמן הזה, אין לו פרנסה כי אם בדוחק גדול, שכל השפע יורד לחוץ לארץ, 'ושפחה כי תירש גבירתה' כידוע, ולזה אמר: 'אשא עיני אל ההרים' - רוצה לומר: לעלות לארץ ישראל, 'מאין יבוא עזרי' - רוצה לומר: במה אתפרנס? לזה אמר: 'עזרי מעם ה'' - שהקדוש ברוך הוא זן ומפרנס מקרני ראמים ועד ביצי כינים, ובפרט בארץ ישראל.
אהלי שם, מתורתו של שם, עמ' ש, ירושלים, תש"פ (2020)