מקצת שבחו

'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם' - זה שכתוב: 'ועוז מלך משפט אהב',. אמר משה לישראל: הרי נתן לכם הקב"ה את התורה, אם אין אתם עושים את המשפטים הוא נוטל התורה מכם, שלא נתן לכם את התורה אלא על מנת שתעשו את הדינים.. ...
שהנה המצוות שבתורה הם תרי"ג מצוות, וחייב כל אדם לקיימם שהם כנגד רמ"ח איברים ושס"ה גידים, והקשו המפרשים איך אפשר לקיימם, והלוא יש מצוות שאינן נוהגים רק בישראל ולא בכוהנים, ויש מצוות שנוהגים רק בכוהנים ולא בישראל, וכן יש כמה מצוות שאין יכולת בידו לקיימם, ותירצו כי ה' יתברך בחסדו הגדול נתן לנו מצווה אחת והיא שקולה כנגד כל המצוות, והיא מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' - שבה כלולים כל התרי"ג מצוות, וכמו שאמרו חז"ל: 'ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה'.
וזה כוונת המדרש: 'אם אין אתם עושים את המשפטים' - דהיינו המצוות שבין אדם לחברו, כי פרשת משפטים מדברת על המצוות שבין אדם לחברו, ומזה נמשך שנאה ומחלוקת בין אדם לחברו, אזי הוא נוטל התורה מכם, שאין התורה ותרי"ג מצוות הכתובים בה, מתקיימים רק על ידי השלום והאחדות, שלא נתן לנו את התורה, אלא על מנת שתעשו את הדינים בין אדם לחברו, ויהיו בשלום ואחדות, ואזי התורה מתקיימת שנאמר 'ועוז מלך משפט אהב'.

'אדם כי יקריב מכם קורבן לה' - מה שנאמר בזוהר הקדוש פרשת ויקרא כי קרבן העני אף על פי שהוא מן התורים ובני יונה, יותר חשוב וחביב מקרבן העשיר שהוא מן הבקר. ...
והטעם כי העניים הם ענווים ושבורי לב וכתוב: 'קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע', וזהו: 'אדם כי יקריב מכם'. 'אדם' - היא רומזת על הענווה כמו שאמרו זיכרונם לברכה: 'אדם' - ראשי תיבות: אפר דם מה, או 'אדם' ראשי תיבות: אברהם דוד משה, שהם התהלכו במידת הענווה כנודע.
'כי יקריב מכם קרבן לה' - זה הקרבן שהקריבו, זה האדם שהוא עני ונכה רוח, זה הקרבן - יחשב לה' וחביב לפני ה' יתברך, אבל הקרבן הזה, מן הבהמה או מן הבקר, דהיינו מן האנשים שהם בעלי גאווה וגסות רוח, שחושבים עצמם גדולים כמו הבהמה והבקר, שהם גדולים בכמות תקריבו את קרבנכם, זה הקרבן נקרא שלכם שאין כך גם - לכפר העוון, אבל אינו חביב לפני כמו קרבן העני.

מסרה הובאה להרב בעל הטורים ז"ל: 'וילד זקנים קטן' - כאן, ואחר - 'כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי' עד כאן. ...
אפשר כפי מה שאמרו חז"ל על פסוק: 'חרב אל הבדים ונואלו' - על התלמידי חכמים שלומדים ועוסקים בתורה בד בבד, ולא עוד אלא שמטפשין, כי התורה צריכה להיות בחבורה ביחד, וזהו: 'וילד זקנים' - דהיינו בר חכים, מסיבת מה יזכה לחוכמה? על ידי 'וילד לחבורתי' - לשון חבורה ביחד.

'את הא-לוהים התהלך נוח' - יש לפרש כפי מה שאמרו חז"ל: כי האדם בעולם הזה הוא בבחינת 'הולך' - שהוא הולך ומתקדם בעסק התורה במצוות ומעשים טובים, וכשמת בבחינת 'עומד' - שכיוון שמת נעשה חופשי מהתורה ומצוות, אבל אם הניח אחריו בנים צדיקים, אף אם הוא מת הוא בבחינת 'הולך' - כי הוא נוטל חלק בראש מהמצוות ומעשים טובים שמקיימים בניו. וזהו 'את האלו-הים' - אפילו בהיותו 'את האלו-הים' - שהוא בעולם העליון, שנפטר מן העולם הזה, אפילו כך, נקרא הוא 'התהלך נוח' - בבחינת 'הולך', והטעם לזה מכוח 'וילד נוח שלושה בנים' - שהם צדיקים.

'וראיתם את הארץ מה היא' - אמרו: 'אין בן דוד בא אלא עד שיכלו כל גסי הרוח', וזהו: 'וראיתם את הארץ' - שנזכה לגאולה שלמה, ונהיה על ארצנו ועל נחלת אבותינו, צריך 'מה' - דהיינו: להיות מתנהגים במידת הענווה ולא בגסות הרוח, וכמו שכתוב: 'ונחנו מה'.

'יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם' - יש לדקדק למה רק מעט מים? - ויש לפרש בדרך רמז על ימי התשובה, שהם מראש חודש אלול עד הושענא רבה, שהם חשבון נ"א: 'אין נא אלא לשון בקשה', וכתבו חכמי המוסר כי בימים הללו אף התלמיד חכם שהוא עוסק בשאר ימי השנה בעניינים עמוקים בש"ס ופוסקים, ילמוד בימים האלו במשניות ותהילים וכדומה.
וזהו: 'יוקח נא' - דהיינו מראש חודש עד הושענא רבה 'מעט מים' - אין מים אלא תורה, וכמו שאמרו חז"ל שילמוד בתורה, בדברים שהם קלים ומועטים כמו משניות, ולא בדברים חמורים בש"ס ובפוסקים. 'ורחצו רגליכם' - הוא רומז לתשובה, שירחץ וינקה עצנו מהעניינים והאיסורים שהיה רגיל בהם בשאר ימות השנה, 'והישענו תחת העץ' - הוא רומז לצדקה, וזהו 'והשענו' - שתעשו משענת וסעד תחת העץ, אין עץ אלא תורה, שכתוב 'עץ חיים היא למחזיקים בה' - להתלמידי חכמים.