חכם יצחק חורי


מקצת שבחו

חכם יצחק חורי נולד לאמו ולאביו חכם מנחם בשנת תקס"ח (1808) בג'רבה שבתוניס.
ראשית תורתו למד מפי אביו חכם מנחם חורי ומפי רב וחכם יצחק חדאד.
חכם יצחק חורי כיהן כדיין בג'רבה, וכנראה הוא בעל 'עליית רבי יצחק חורי', הישיבה המפורסמת שבג'רבה, שבה ספריה גדולה של ספרים חשובים, ובה למדו רבים מחכמי ג'רבה.
חכם יצחק חורי נודע כמי שתמך בחכם סאסי הכהן יונתן, אב בית הדין בג'רבה בהיותו ילד. גם נתן לו את בתו לאישה, והחזיק בו עד שנתמנה לאב בית הדין. באחרית ימיו התהפך עליו הגלגל. חכם יצחק חורי נהפך לעני, והוא יצא לטריפולי לעיר זאוויה, שם הרביץ תורה.
חכם יצחק חורי נפטר ביום כ"א ניסן תרכ"ח (1868)
חכם יצחק חורי כתב חידושים שונים על התורה, והם ידועים כחיבור 'בני שלישים' המובא בספר 'קרית ארבע'.
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד טעם כל מי שמניח בן ממלא מקומו, לא נאמרה בו מיתה.
'אשרי איש ירא את ה', במצוותיו חפץ מאוד. גיבור בארץ יהיה זרעו, דור ישרים יבורך. הון ועושר בביתו, וצדקתו עומדת לעד'. - אפשר על פי מה שאמרו זיכרונם לברכה: שמי שמניח בן, שהדריכו לתורה ולעבודה, והוא לומד ומקיים מצוות - יש לאביו אחרי מותו חלק במצוותיו, ונמצא שעדיין נפשו חיה והולכת ומרווחת. וזהו הטעם שכל מי שמניח בן ממלא מקומו, לא נאמרה בו מיתה.
וזה שכתוב: 'אשרי איש' גם 'גיבור בארץ יהיה זרעו' - שיהיו בניו גיבורי כוח לכבוש את יצרם, והמה 'דור ישרים יבורך' - ברוכי ה' אזי על ידיהם נמשך לאביהם 'הון ועושר' - מתורת ומצוות בניו 'בביתו' העיקרית, שהיא עולם הבא, שהוא הולך ומרוויח 'וצדקתו עומדת לעד'.
קרית ארבע, בני שילשים עמ' ס"ד א', בדפוס וזאן וכסאתרו, תונס, תרנ"ו (1896)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד מעת שפתוח ליבך, תכך פתוח נפתחו שערי שפע.
'פתוח תפתח את ידך לו' - 'פתוח' נפתחו 'לו' שערי שמים. אפשר על פי מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: שמצוות הצדקה גדולה מכל המצוות, שאילו שאר מצוות עד שיעשה אותם, ואז נותנים לו שכר, אבל במצוות הצדקה, משעה שחשב בליבו לעשות צדקה, ועדיין לא עשה - פותחים לו מן השמים שערי שפע. וזה שכתוב: 'פתוח תפתח' - ירצה מעת שפתוח לבך, וחשבת שתפתח את ידך לו, לעני לתת לו צדקה - תכף פתוח נפתחו שערי שמים שערי שפע, מה שאין כן בשאר מצוות כנזכר.
קרית ארבע, בני שילשים עמ' ס' א', בדפוס וזאן וכסאתרו, תונס, תרנ"ו (1896)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד תקנה לבעלי תשובה לשבת בתענית שהוא 'קורבן מכם'.
'אדם כי יקריב מכם קורבן לה' - אפשר במה שאמרו זיכרונם לברכה: שבזמן שאין בית המקדש קיים, מי שיושב בתענית ומקריב חלבו ודמו - עולה לו במקום קרבן. וזו תקנה לבעלי התשובה, שהרי אף על פי ששב בתשובה, לא יכלה המקטרג אלא בתענית, וזה שכתוב: 'אדם כי יקריב מכם' - ממש מגופכם, על ידי התענית שמקריב חלבו ודמו, בזה הזמן הוא קרבן לה', שעולה לו במקום קרבן.
קרית ארבע בני שילשים עמ' מ"ו ב', בדפוס וזאן וכסאתרו, תונס, תרנ"ו (1896)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד בכל לב ידרשוהו - שיטרח בכל חלקי הפרד"ס בכל ליבו.
'אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו' - אפשר לפרש במה שכתב הרב 'דברים אחדים' (מרן החיד"א), זיכרונו לברכה, דף קנ"ג: שצריך כל אחד לטרוח בלימודו לחדש חידושים בפרדס מה שקיבלה נשמתו בסיני, ועל ידי שאדם טורח בכל יכולתו אז אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו. וזה שנאמר: 'אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' - לחדש כפי מה שקיבלה נשמתו, לזה אמר: 'בכל לב ידרשוהו' - דהיינו שיהיה טורח בכל חלקי פרד"ס בכל ליבו, ואז אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא.
קרית ארבע, בני שילשים עמ' ס"א, בדפוס וזאן וכסאתרו, תונס, תרנ"ו (1896)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שלא כל האנשים שווים, ושאינו יכול - יחזיק ביד ההולכים.
'שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים' -
ירצה במה שכתב הרב החיד"א, זיכרונו לברכה, בספרו הקדוש 'יוסף אומץ' משם הרמב"ן, זיכרונו לברכה: שצריך אדם לילך לארץ ישראל, אך אם נאנס ולא הלך, ונתן ממון לתלמידי חכמים של ארץ ישראל ומחזיק בידם - יחשב לו כאילו הלך הוא עצמו שם. עיין שם.
וזה שנאמר: 'שמחתי באומרים לי בית ה' נלך' - כסברת הרמב"ן ושעמו. אך לא כל האנשים שווים, ויש שאינו יכול לילך מאיזו סיבה, והתיקון לזה: 'עומדות היו רגלינו' - ורמז לממון, כמו שנאמר: 'וכל היקום אשר ברגליהם', וכמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: דהיינו - שיחזיק ביד התלמידי חכמים של ארץ ישראל, כאמור, אז מעלים עליו כאילו הוא עצמו יושב בשערי ירושלים.
קרית ארבע בני שילשים עמ' ס"ה, בדפוס וזאן וכסאתרו, תונס, תרנ"ו (1896)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שבהקהל אחד בלא מחלוקת כאילו קיימו כל התרי"ג.
'ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, ויאמר אליהם: אלה הדברים אשר ציווה ה' לעשות אותם'. -
תרי"ג מצוות הם כנגד רמ"ח אברים ושס"ה גידים. והקשו המפרשים שאיך אפשר לקיימם כולם?! - ותירצו שעל ידי האחדות, אז מועיל להם, לכל אחד, מה שיקיים חברו, ונחשב להם כאילו קיימו כולם.
וזה שכתוב: 'ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, ויאמר אליהם' - והיינו שרמז להם, שאם תהיו בהקהל אחד ובאחדות אחד, שאין בכם מחלוקת אז 'אלה הדברים אשר ציווה ה' לעשות אותם' - דהיינו: שאפשר לכם לקיימם, וכל אחד מכם, מעלים עליו כאילו קיים כל התרי"ג. ועל פי זה אפשר שבזה דבר הכתוב: 'תורה צווה לנו משה' - 'בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל'.
קרית ארבע בני שילשים עמ' מ"ה בדפוס וזאן וכסאתרו, תונס, תרנ"ו (1896)