חכם יעקב חיים


מקצת שבחו

חכם יעקב חיים נולד לאמו רחל ולאביו חכם יוסף חיים, ה'בן איש חי', בשנת תרי"ד (1854) בבגדאד, שבעיראק. את תורתו קיבל מאביו, שהיה בנו יחידו. פעמים רבות מזכיר ה'בן איש חי' את חידושי בנו בספריו.
לאחר פטירתו של חכם יוסף חיים נתמנה בנו לממשיך דרכו והוא מילא תפקיד זה במשך 12 שנה עד פטירתו. רבים הגיעו לשמוע את דרשותיו, וכאשר באו השומעים וביקשו שיגביה קולו כאביו, השיב להם שאין הוא יכול לדבר בקול רם יותר מכך, ואין זאת כי מקולו של אביו הייתה השכינה מדברת.
חכם יעקב חיים נפטר ביום י"ב חשון תרפ"א (1921).  
חכם יעקב חיים חיבר כמה חיבורים: 'ציצים ופרחים' - חידושים על התנ"ך הדפיס בחייו בירושלים בשנת תרס"ד (1904), פירוש 'זכות אבות' על מסכת אבות שהדפיס יחד עם ספרו של אביו 'חסדי אבות', ל"ז תשובות שנדפסו לאחר פטירתו בתוך ספר אביו 'ידי חיים' ועוד פירוש על אגדות הש"ס שנשאר בכתב יד.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שלא ידחה האורח, שמא יטרידו מלימוד התורה.
'עשה תורתך קבע. אמור מעט ועשה הרבה. והווי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות' - בהנהגת לימודך או בקיום מצוות עשה של צדקה - 'אמור מעט' - תחשוב על מיעוט ובזה תוכל לעשות הרבה, שאם תחשוב בדעתך הרבה, הנה היצר עומד להתנגד לך להמציא עיכובים כדי לטרדך מן הלימוד ואפילו מעט אינך עושה. והגם שאמרתי לך שתשתדל מאוד בעסק התורה, אל יעלה בדעתך שאם בא לך אורח, תדחה אותו ולא תסביר לו פנים באומרך שמא יטרידך מהלימוד לזמן מה, לא כן אבי, זכור נא מה שאמרו: 'דרך ארץ קדמה לתורה'.
זכות אבות, עמ' ס"ב, הוצאת שיח ישראל, ירושלים, תשמ"ז (1987)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שחידושיו לא בכוח שקידתו אלא מצד בחינת גדולת נשמתו.
'אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת' – המקובלים, זיכרונם לברכה, כתבו שאם חכם מחדש חידושים הרבה, בידוע שנשמתו גדולה ונכלל בה הרבה שרשים. ולזה אמר: 'אם למדת תורה הרבה' - שה' יתברך השפיע לך חכמה, והרחיב את גבולך לחבר ספרים, בים חכמת התלמוד וגמרא ופוסקים ובפרדס, 'אל תחזיק טובה לעצמך' - לומר כי בכח לימודי ושקידתי עשיתי לי את כל החיל הזה, 'כי לכך נוצרת' - לא בכוחך ועוצם ידך, אלא מצד בחינת נשמתך שהיא גדולה, ולכך חלקיה מרובים, ולזה הצלחת והגדלת למעלה למעלה על חכמי דורך. ורמז במילת: 'לכך' - שהיא גימטריה: שבעים - לרמוז שיש שבעים פנים בתורה.
זכות אבות, עמ' קט"ז, הוצאת שיח ישראל, ירושלים, תשמ"ז (1987)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שהקב"ה מקשר העני בתורה ומצוות עם השלם בעבודתו.
'מציל עני מחזק ממנו' - עני בתורה ובמצוות, שאינו יכול לעשות המצווה כמתכונתה, מחמת חסרון ידיעתו וכיוצא. הנה בחסדו יתברך, מקשר אותה המצווה או אותו דיבור עם צדיק אחר, שהוא שלם בעבודתו יתברך ומעלה אותו עמו.
ציצים ופרחים, חידושי תהילים, דף צ"ז, עמ' ב', ירושלים, תרס"ד (1904)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שהגאולה העתידה תהיה מצד הזכות של ישראל.
'כי גאל ה' את יעקב ובישראל אתפאר' - גאל הוא לשון עבר, רמז על גאולת מצרים שהייתה בחסדו יתברך שלא היו ראויים לגאולה מצד מעשיהם כמו שכתבו: 'גוי מקרב גוי' - ודרשו חכמינו זיכרונם לברכה: 'מה אלו עובדי עבודה זרה אף אלו'. לכן הייתה בחסדו יתברך.
ואמנם הגאולה העתידה להיות, במהרה בימינו, היא מצד זכותם של ישראל כמו שכתבו: 'חינם נמכרתם, ולא בכסף תגאלו' - רוצה לומר: שלא תגאלו מצד החסד הרומז לכסף .
גם ידוע מה שכתבו המפרשים זיכרונם לברכה: שתואר שם יעקב מורה על עוקבא ומרמה, ותואר ישראל מורה על הצדיקים. וזה שכתוב: 'כי גאל ה' את יעקב' - לשון עבר הרומז על גאולת מצרים שהייתה מצד החסד, שהיו בתואר יעקב שהוא לשון עוקבא, ואמנם בגאולה העתידה היא תהיה בתואר 'ישראל' שהם צדיקים, ולכן כביכול: 'ישראל אשר בכך אתפאר' - מצד זכותם.
ציצים ופרחים, חידושי נ"ך, דף נ"ח, עמ' ב', ירושלים, תרס"ד (1904)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד הדין ליפול על פניהם במנחה, אלא שהיא צריכה לב צלול.
ומה ששאלת, מדוע אין נופלים על פניהם במנחה? תשובה: וודאי מן הדין צריך ליפול על פניו במנחה, ואין חילוק בין מנחה לשחרית, אלא מן הדין צריך ליפול על פניו, כמו שכתב הרמב"ם.
ומקדם קדמתה היו פה בגדאד, יגן עליה א-לוהים, היו נוהגים ליפול, ואחר-כך הציבור מעצמם ביטלו אותה בתפילת המנחה, ולא מיחו בידם חכמים. והטעם, לפי שהיא צריכה דעת צלול כמו שכתוב בזוהר, ועכשיו שבמנחה מתפללים חבורות הרבה, אין להם לב צלול. ובבית המדרש של בית זילכה גם עכשיו נהגו ליפול על פניהם.
ידי חיים, עמ' רל"ב, תשובה ה', ירושלים, תשמ"ח (1988)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' למד שלא די שיחזר אחרי תלמידים, אלא שיזהר בעצמו במצוות.
'אין המלך נושע ברב חיל' - שמעמיד תלמידים הרבה, ואינו זהיר במצוות, ומחזר אחריהם, וסומך על תלמידיו שהם יקיימו המצוות. כי זה דעת נפסד הבל ורעות רוח. אלא צריך שהוא עצמו יקיים גם המצוות. כי עיקר הלימוד הוא מפני המעשה, וקיום המצוות של תלמידיו, לא יהגה לו מזור, אף על פי שהוא הדריכם, ולימדם את המעשה אשר יעשון.
ציצים ופרחים, חידושי תהילים, דף צ"ה, עמ' ב', ירושלים, תרס"ד (1904)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שאין רבותא לצדיק במקום שאין בני אדם, אלא בין רשעים.
'אשרי האיש אשר לא הלך' - רמז בזה שאם אדם הוא פרוש ומתבודד במדברות, במקום שאין בני אדם, אין זה רבותא אם יהיה צדיק. מה שאין כן אם יהיה דר בין רשעים כמו יעקב בבית לבן ועובדיה בבית אחאב ויוסף בבית אדוניו, ולא למד ממעשיהם, זה הוא מעלה גדולה. וזהו שכתוב: 'אשרי האיש אשר' - הוא מאושר. 'אשר לא הלך בעצת רשעים' - שדר עמהם לא למד ממעשיהם.
ציצים ופרחים, חידושי תהילים, דף צ"ד, עמ' ב', ירושלים, תרס"ד (1904)