מקצת שבחו

'האף תפר משפטי, תרשיעני למען תצדק' - ה' מגלה פה לאיוב, כי השורש של כל טענותיו הוא שהוא רוצה לראות את עצמו חף מפשע, ומכיוון שכך יש לו טענות על ה': למה ה' נותן הצלחה לרשעים, למה אין הוא עושה משפט בהם. אבל איוב עושה את זה, אולי מבלי שיהיה מודע לכך, למטרה מסוימת: 'האף תפר משפטי תרשיעני למען תצדק'. הוא רוצה לראות את ה' כאחראי, ואת עצמו כבלתי אשם, וכאילו אין לו חלק בכל ההתרחשויות הללו.
אבל ה' אינו מסכים לו. ה' אומר לו, אני לא המשרת שלך לנקות את העולם מרשעים כדי שאתה תחיה בשלוה, זה אינו התפקיד שלי. אני שמתי אנשים כמוך בעולם כדי שהם יילחמו למען הצדק ולמען המשפט, ואם אתה יש לך רגש כה חזק למשפט וליושר ולצדק אז אתה מוכרח לעשות משהו, ולא לשבת בחיבוק ידיים ולצעוק: למה אני לא עושה. אתה הופך את סדר של כל הבריאה, זה לא הסדר שאני סידרתי בעולמי. ... אני חפץ שבני אדם יעשו חסד משפט וצדקה. איני חפץ תמיד שאני אעשה את זה ישירות. אני נותן מקום לבני אדם לעשות, ואם הם אינם עושים, הרשע מתחזק, אבל בני האדם הם האחראים על כך. אני רוצה שהם יהיו אחראים.

איך לקבל חשק ללימוד תורה? על ידי לימוד בעל פה, וכמו שכתוב: 'בהתהלכך תנחה אותך' - שהתורה תלווה אוו תמיד, והוא חי אתה כל הזמן. זה שייך רק כאשר הוא זוכר וחוזר בליבו על מה שלמד. ויש בזה מעלה נוספת, שבתת הכרתו חוזרים אליו הדברים, וכשתהיה לו איזה קושיה - מיד מתחת סף ההכרה מבצבצת התשובה או הפירוש. וזה, רק מפני שהוא יודע הלשון בעל פה, והוא ממשיך לחשוב עליו ברעיוניו. ולכן: 'והקיצות היא תשיחך' - שדברי תורה בעצמם ידברו אליך.

מורי אבי, עליו השלום, רצה ליישב מנהג האשכנזים לעמוד בעשרת הדברות, והוא מהפסוק: 'ויעמוד כל העם בברית' ועוד פסוקים אחרים. ויש למצוא סמך לזה מהתורה ומהנביאים והכתובים.
ידוע במעמד הר סיני עמדו כמה שנאמר: 'ויעמוד העם מרחוק', 'ויעמדו מרחוק'. וכאשר יאשיהו חידש את הברית כתוב: 'ויעמוד כל העם בברית'. ובתהלים: 'זכר לעולם בריתו, דבר צווה לאלף דור, אשר כרת את אברהם, ושבועתו לישחק, ויעמידה ליעקב לחוק, לישראל ברית עולם'. ואם כן העומד בפרשיות, שעניינם ברית, כוונתו לקבלת הברית ותו לא.

'ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו' - על פי הפשט, יצחק אבינו אהב את עשו כי היה מוציא את לחמו בכוחות עצמו (ויצחק היה נוטה למדת הדין). ואילו יעקב, יושב אהלים, רצה רק לשבת באוהל וללמוד, והיה בעיני עשו כפרזיט - חי על חשבון אחרים.
יצחק אבינו רצה לברך את עשו. ואילו רבקה אוהבת את יעקב, כי רבקה הרגישה והבינה את חשיבות לימוד התורה של יעקב, כי המשך האומה וקיומה יתכן רק על ידי התורה. יעקב אבינו התנגד לבקשת אמו לקחת את הברכות, בטענתו: 'אולי ימושני אבי, והייתי בעיניו כמתעתע'. מלת מתעתע היא מאד נדירה בתנ"ך, ועבודה זרה נקראת 'מעשה תעתועים'.
יעקב אבינו פחד שאם יבוא לקחת ברכה המיועדת לעשו, שהיא ברכה גשמית, יצטרך לשנות את סדר חייו, ולעזוב את בית המדרש כדי לעמול לפרנסתו. יש חשש שעל ידי כן ירום לבבו וישכח את ה' לומר: 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה', ויהיה קרוב לעובד עבודה זרה, ולכן אמר אולי ימושני אבי (שבשמים) והבאתי עלי קללה. אחרי שיעקב עבד בבית לבן למחיתו, כבר אין סיבה לעשו לשנוא אותו, כי גם הוא מתפרנס ממעשה ידיו, ולכן שלח מלאכים לעשו והודיעו: 'ויהי לי שור וחמור' - להראות לו שגם הוא יכול להתפרנס בלי להזדקק לאחרים.

יש כאלה שלא חל עליהם דין לא לטוב ולא לרע, למשל תינוק שעדיין לא עשה שום רע, לא מגיע לו עונש, גם לא עשה טוב שצריכים ליתן לו שכר, הוא ניטרלי - אם כן האדם הניטרלי הזה, ההורים יכולים לכוון אותו, יכולים לעשות אותו טוב, יכולים לחנך אותו יפה, ואז הם באמת בראו מין טובה בעולם, שאלמלא הם זה לא היה כך. אבל אם הם אינם מחנכים אותו כמו שצריך, ומזניחים אותו ונותנים לו להיות פושע, הם באמת גרמו לו את כל הרעה הזאת. זאת אומרת, במקום שיש ניטרליות, כשיש אדם שלא זכה עדיין לא לשכר ולא לעונש - שם כל אדם שיש לו בחירה יכול לעשות טובה אמיתית, מפני שזה הניטרלי לא היה מוכרח לקבל את הטובה הזאת, אתה נתת לו ועשית לו טובה אמיתית, ואף אחד אינו יכול לקחת את זה ממך.