מקצת שבחו

זכינו בעירנו איזמיר, יגן עליה א-לוהים, בהתאסף ראשי עם, שנים עשר אנשי ה' צבאות, יגן עליהם א-לוהים, לעשות קופה חדשה 'מחזיקי עניים', א-לוהים יכוננה עד עולם סלה. שאם לא הייתה נעשית קופה זו, חס ושלום, העולם אבד, שהיו התינוקות הולכים מדחי אל דחי, בשדות ובשפת הים. ...
'כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב', נתן בלב האנשים האלה, שלמים, לשכור מלמדים, ולפרנס ולהלביש ליתומים ובני טובים, לתת להם ספרים, כדי שילמדו כל התפילות וארבעה ועשרים ספרים, ועבודת ה'. אין לך צדקה גדולה מזו כמוה בעולם, להחזיק בשכר סופרים ובשכר משננים כדי לקיים משפטי ה' אמת. שכבר אמרנו: שמשפטים נקראו דברי חכמים - תורה שבעל פה. ועל ידי הצדקה הגדולה הזאת היא קיום שלא יאבדו המשפטים, שאם אינם מקבצים ומשתדלים לשכור מלמדים ולהחזיק ביד בני ישראל, חס ושלום, יאבדו המשפטים של התורה.

'ואתם סרתם מן הדרך, הכשלתם רבים בתורה' - אם התלמיד חכם עושה 'קולא' בפני בעל הבית, גורם שתי רעות: אחת - שילמדו ממנו להקל באיסורים, והשנייה - שיקלו בכבודו של התלמיד חכם, ולא יחשיבהו בעל הבית. כי אף מי שהוא עובר על התורה, בראותו לתלמיד חכם, שהוא פרוש ומחמיר באיסורים, יגדל כבודו בפניו ויכבדהו, אף שהוא אינו עושה רצון אביו שבשמיים - יקר בעיניו מאוד. ולהפך, אף אם הוא ירא שמיים, הנה יקל בעיניו כבוד התלמיד חכם ההוא, שעושה 'קולא' באיזה עניינים לפי מה שלמד, ולקח סברת המקל, 'ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו' שמשווים לכולם בערך אחד שאומרים: 'לא אמון בם', ובוטל כבוד התורה.

'ושאינו יודע לשאול, את פתח לו' - שרצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, שיש בכלל פתאים ... וכדי להוציאם, שהיו גוי מקרב גוי, היינו צריכים לזכות קבלת התורה, שעתידים לקבל, ואפילו ליחיד, זכה אחאב למלכות, בשביל שהיה עתיד לכבד התורה, כל שכן לציבור והוא לכל ישראל.
אלא שלא זו בלבד עמד עלינו, בזכות פסח, ועל מצות ומרורים יאכלוהו, ודם המילה, שיש כמה וכמה זכויות שבשבילן יצאנו ממצרים ... ואם כן לתת לפתאים עורמה, לא יבצר מכל אלה, שמתוכן הפתאים יבינו, שכדי כללות ישראל לעשות להם ניסים הללו ביציאת מצרים, אפילו שמצד עצמן לא היו כדאים, 'הן אל כביר לא ימאס' וגדול כח הציבור, ומה גם כל ישראל שנועדים יחד, והוא ברור.

דרוש לכבוד אליאנסה ישראל - זאת לפנים בישראל, רב פעלים מקבציאל, הלא בראשיה אלה קדושי היושבים ראשונה באורחות פאריס ומלונדונה וסביבותיהם, נקבצו יחד משרי המדינה, הם מריקים שקיהם, לבנות ולנטוע בתים לבדים, ללמדם ספר בכל לשון לימודים שקראו לה 'אליאנסה ישראלית', אהבת החברים, חברים מקשיבים, כולם ברורים. ובכוחם ובהונם בנו בניך חצר גדולה, רחבת ידיים, בניין מפואר, 'וכי תאווה הוא לעיניים'. המעון הזה. ויהיו כל אלה לבחורי בני ישראל, איש על דגלו ואיש על עבודתו, לכל מלאכת מחשבת, כל אחד לפי מלאכתו. ובלשונות העמים, יחדיו יהיו תמים. ותלמוד תורה כנגד כולם, שלא ימוט לעולם, עוז ותושייה. ...
ופתח ה' את אוצרו הטוב, לתת בליבם של השרים והסגנים לעשות אלו, האיסקוליאס, שיוצא הרווחה גדולה. המקום ימלא חסרוננו על ידי הטובות הגדולות הבאים מהם, מתוך המלאכות והלשונות מכמה אופנים וכמה גוונים. 'עלית על כולנה', שאביהן ואימן של אלו המתלמדים, היו עטופים ברעב 'ועוללים שאלו לחם, פורש אין להם', ולעיתות כאלו, צאו וראו, כמה בנים מפרנסים בריווח לאביהם ואימם והייתה הרווחה - אפס כי לא יהיה בך אביון.

בכל מדינות המלך, עיר ועיר, עושים הילולא רבה גילה ורנן בהיום הזה, יום הנועד, אשר מלך אדונינו המלך שולטן עבדול חמיד, ירום הודו ותינשא מלכותו, זה כמה שנים. המסתכל היטב יבין את זאת שבגבולנו, עיר עוז לנו איזמיר, יגן עליה א-לוהים, הייתה לנו טובה גדולה כי המושלים הבאים לנו, מקרב מחננו, דומים למלכנו, שאנו מוצאים חן בעיניהם, שמסייעים אותנו להעמיד משפטי הדת על תילה. הגם כי בנימוסם יש להם תניזמאת (ארגון מחדש של הממשל), אפילו כך, אם ראשי העדה ומנהיגי הכולל שואלים לעשות עונש לפושעים ולמורדים, 'אחור לא ישוב ריקם', ומניחים אותם בבית הסוהר, ומענישים אותם, ועל ידי זה 'כל העם ישמעו ויראו' ... ואין ספק שעל הדור הזה, היה הוא שאמר התנא: 'הוי מתפלל בשלומה של מלכות' - דהיינו שלום ורעות לעשות בקשותינו, שאלמלא מוראה זו 'איש את רעהו חיים בלעו', ולא הייתה יכולת להציל עשוק מיד עושקו, ולייסר על חילול שבת וזימה, ושאר עבירות.