חכם יום טוב ידיד הלוי


מקצת שבחו

חכם יום טוב ידיד הלוי נולד לאמו ולאביו בשנת תרפ"ג (1923) בארם צובא היא חלב.
תלמידו של החכם משה טאוויל, רבה של העיר חלב וראש בית המדרש 'בית הנשיא'. בשנת תשי"ט (1959), כשמורו חכם משה טוויל, זכה ועלה לארץ ישראל, התמנה חכם יום טוב ידיד הלוי, כרבה של העיר חלב, וראש בית המדרש 'בית נשיא'. הוא עמד בראש הקהילה שנים רבות, לעובדה ולשומרה, גם בימיה הקשים. נודע בתקיפותו הרבה, ועם זאת היה אהוב ומקובל בקהילתו. כראש בית המדרש 'בית נשיא' העמיד את הדור האחרון של תלמידי חכמים, שגדלו בעיר חלב, ועודם משמשים בקודש בקהילות יוצאי חלב בעולם.
בשנת תשמ"ה (1985), חכם יום טוב ידיד הלוי עבר להתגורר בעיר ניו-יורק, בקהילה בה התרכזו רבים מיוצאי חלב. הוא סירב לקבל על עצמו משרות ציבוריות, וישב ולמד תורה בבית המדרש 'אחיעזר'.
חכם יום טוב ידיד הלוי נפטר ביום כ"ב תמוז תשע"ו (2016) בעיר ניו יורק והובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים. 
חכם יום טוב ידיד הלוי חיבר כ-15 ספרי פרשנות על התנ"ך, אותם הוציא לאור, עוד בחייו, בנו, החכם מאיר ידיד הלוי, רבה של קהילת 'שערי ציון' בסדרה ספרים בשם 'מאיר טוב'.
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד, שהקב"ה מצטער על עשוקי עניי אומות העולם.
'קומה א-להים שופטה הארץ כי אתה תנחל בכל הגויים' - אחר שהשופטים, אין שופטים דין אמת, צריך אתה שתשפוט הארץ, ולהציל עשוק מיד עושקו, ולכן 'קומה א-להים ושפטה הארץ' - כלומר: דין עני ואביון, שבכל העולם. ולא רק אני מצטער על עוול עניי ישראל, כי גם על עשוקי עניי אומות העולם, אשר דייניהם מעוותים דינם, גם אני מתפלל עליהם שתשפוט אותם, כי באמת אתה ה' כל הגויים נחלתך, ואתה בראת אותם, וציווית אותם על הדין, שהיא אחת מ-ז' מצוות שציווית אותם, לכן עליך לנקום נקמת העשוקים כולם ולקיימם ע"י המשפט.
מאיר טוב - תהלים, ע"מ 397, פירוש לפרק פ"ב פס' ח', הוצאת חברת אהבת שלום, תשס"ב (2002).
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד 'והחזקת בו' הצדקה ההגונה לסייעם לפרנס עצמם בעצמם.
'אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' - מזמור זה נקרא מזמור של 'והחזקת בו' וכתבו דוד המלך, עליו השלום, ללמד לאדם כי עיקר הצדקה הוא מה שאמר הכתוב: 'כי ימוך אחיך עמך והחזקת בו' - והיינו שייתן להעני כסף בתורת הלוואת חן וחסד, להעמידו על רגליו להחיות עצמו ע"י עצמו, ולא להיזקק לפתוח ידיו תמיד לצדקה, אלא יחיה חיים בכבוד ולא בביזוי.
וזו היא הצדקה המעולה וההגונה, והיא אשר תציל אדם מהמיתה. ואפילו אם היה חולה בחולי אנוש, אשר פסע בינו ובין המוות, זכות הצדקה תעמוד לו ותצילו. ואומר לאדם, כי ממני תראו וכן תעשו. כי כבר אמרנו כי דוד המלך, עליו השלום, חלה חולי אנוש והגיע לשערי מוות בשחין רע, כמו שכתוב: 'הבאישו נמקו חבורותי מפני אולתי'. וכאשר התפלל אל ה', ה' רפאהו והצילהו ממוות, ובפרט הצילהו מדברי אויביו, החושבים רע עליו לאמור: 'מתי ימות ואבד שמו, ואשר שכב לא יוסיף לקום'. וכאשר התרפא, ראה דוד המלך, עליו השלום, ברוח הקודש כי זה היה לו בזכות מצוות 'והחזקת בו', שהיה מחזיק ידי עניים בהלוואת חן וחסד, ומסייע אותם שיפרנסו עצמם בעצמם, ולא יצטרכו תמיד לאחרים. וזאת המצווה אשר הצילתו מחולי האנוש שהיה מצער אותו והגיעהו עד שערי מות.
מאיר טוב – תהלים, ע"מ 193, הקדמה לפרק מ"א, הוצאת חברת אהבת שלום, תשס"ב (2002)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד הרגש בו הצבא מתעה לשכוח יקיריו, בו ילמד תורה.
'שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני' - שגיון הוא מזמור מרגש, שאומרים אותו בעת שעולים למלחמה, ונקרא שגיון, מלשון הפסוק: 'ארור משגה עור בדרך' - שהוא מתעה אותו. וכן השיר שאומרים אותו צבא המלחמה באופן מרגש, הוא משכח הצבא ממה שסביביו, שוכח אשתו ובניו ואביו ואמו, ומכניס בלבו רק הלאומיות, והמלחמה בשביל המולדת. וכן כתוב: 'באהבתה תשגה תמיד' - כלומר, לימוד התורה באהבה מרובה, עד שתשכח כל סביביך.
מאיר טוב – תהלים, ע"מ 19, פרק ז' פס' א', הוצאת חברת אהבת שלום, תשס"ב (2002)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד במקום שבת אחים במלכות אחת - שם ציווה את הברכה.
'הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד' - וזה אומרו: לעתיד לבוא כאשר כל ישראל, אשר הם 'אחים', ישבו כולם 'גם יחד' במלכות אחת ולא יחצו עוד לשנים. והיינו גם, כי לא רק יהיו אחים, אבל כל אחד במלכות לבדו, אלא גם יהיו במלכות אחת.
הנה דבר זה מה מאוד טוב ומה מאוד נעים לישראל בכלל ובפרט. ואומר כי האחדות היא מביאה ברכה לכלל ולכל פרט ופרט, כי האחדות דומה ממש כשמן המשחה הנתון על הראש בשפע רב, עד כי ירד משם על הזקן, ונקט: 'זקן אהרן' - למשל, כי היה ראשון לנמשחים, ואחר-כך ירד על פי המלבושים, ומשם ללבושים עצמם, והיינו: 'מידותיו', ורוצה לומר: כמו שמן המשחה, עם כי היה נתון על הראש לבד, מכל מקום, השמן יורד ממנו על מקומות מחולפים, על כי המה דבוקים זה בזה.
כן אם כל בית ישראל אחד, וראש אחד לכולם, תתחלק אז השפע לכולם, באמצעות המלך שהוא הראש והמקבל ראשונה. ואומר: 'הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד', כי הוא דומה כטל של חרמון, וכטל, מלת טל חוזרת לשניהם, שיורד על הררי ציון. שהטל מביא ברכה וחיים לעולם, כן שבת אחים גם יחד הם מביאים ברכה מרובה וחיים טובים ונעימים לכל. והיינו שמסיים 'כי שם' - במקום שבת אחים גם יחד, צוה להם ה' את הברכה.
מאיר טוב – תהלים, ע"מ 621, פירוש לפרק קל"ג, הוצאת חברת אהבת שלום, תשס"ב (2002)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שבח אר"ץ, הגם שהזמן המודרני סוער עדן היראה על פניה.
עלינו לברך את עצמנו ואת קרייתנו, עיר ואם בישראל, אשר בימים האלה ובעת הזאת, אשר בכל מרחבי תבל, עמודי התורה יתרופפו, ושוחרי הדת יום יום ימעטו, והזמן המודרני סוער בזעם אפו, להשחית כל חלקה טובה דתית. מה מאוד ישמח לבנו ותעלוזנה כליותינו, אשר, ברוך ה', עוד קהילת ארצנו מהוללה, עודנה באיבה, עומדת על תלה, שומרת הדת ומגינה עליה, ועדן אור התורה והיראה והעבודה חופפת על פניה. שמחי אר"ץ, עלצי צובא, את אר"ץ גפן פוריה, גפן אדרת מימים קדמוניה, עתיקין יומין, אשר ממך יצא פרח ויצץ ציץ של התורה והיהדות, אנשי סגולה, רמי המעלה, עוד עליך רענן, ולא מש מעשות פרי קודש הלולים, בנים מקודשים על התורה ועל העבודה.
מאיר טוב – תהלים, ע"מ 9, הקדמת המחבר, הוצאת חברת אהבת שלום, תשס"ב (2002)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שהקב"ה זוכר תמיד חוט של חן וחסד, שהיה משוך על ישראל.
'זכרתי לך חסד נעורייך' - כלומר: תמיד אני זוכר חוט של חן וחסד, שהיה משוך עלייך בימי נעורייך. וזכרתי לך 'אהבת כלולותיך' - האהבה שאהבתי אותך בעת שהיית כלה, וזה במעמד הר סיני, וזכרתי 'לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה' - וזה מורה על האמונה החזקה בה'.
מאיר טוב – ירמיהו, ע"מ 8, פירוש לפרק ב' פס' ב, הוצאת חברת אהבת שלום, תשס"ו (2006)