מקצת שבחו
חכם רפאל חיים שושנה נולד לאמו ולאביו בשנת תרע"ב (1912) במארכש במרוקו.
חכם רפאל חיים שושנה, לימד דקדוק בבית ספר 'כל ישראל חברים' במארכש, והיה מחיה השפה העברית לתלמידיו הרבים, בבית הספר ובבית המדרש במראכש, כמו כן שימש כרב העיר דמנאת.
בשנת תשי"ב (1952) חיבורו על הצדקת סוליקה הי"ד, שמסרה נפשה על קידוש השם, זכה במקום ראשון בתחרות שירה וספרות עברית של אגודת 'מגן דוד'. בשנת תשט"ז (1956) נבחר לדיין בבית הדין בקזבלנקה, ושימש בבית דינו של החכם שלום משאש.
בשנת תשכ"ו (1966) זכה ועלה לארץ ישראל, התיישב בעיר באר שבע, ושימש כמנהל המחלקה לענייני נישואין.
ספרו 'אעירה שחר', שיצא לאור בשנה תשל"ט (1979), משמש בניין ייסוד לכל מבקשי שירת הבקשות. ספרו הוא פיתוח של הספר 'שיר ידידות', שערך חכם דוד אלקיים. חכם רפאל חיים שושנה, שהיה בקי היטב בספרות העברית ובתורת הניקוד, ניקד מחדש את הפיוטים, ניפה מטעויות לשון, ובתחתית כל עמוד הוסיף את ביאורו 'כנפי שחר' ובסוף הספר את הוסיף פירושו 'מעשה חרש'.
אישיותו הקסומה של חכם רפאל חיים שושנה הייתה לאחת הדמויות המרתקות בקרב יהודי מרוקו בישראל, סבלנות וסובלנות אין קץ אפיינו את דרך חייו, אהבה נדירה לזולת וחוש הומור, אפיינו את מגעיו עם הבריות
חכם רפאל חיים שושנה נפטר ביום י"א תשרי תשמ"ז (1987), ונטמן בעירו באר שבע.
בספרו 'רחש ליבי דבר טוב, תו חיים' אסף משיריו ופיוטיו, לצד דרשות לבר מצווה.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד ענווה שהשתיקה יפה, שבא לשבח תורת רבו.
לכבוד מקל תפארה, ציץ ועטרה, תורת ה' טהורה, ערוכה בכל ושמורה, אחת מהנה לא נעדרה, בלב צדיק תמים קשורה, דברים הנקנין באמירה, לילה כיום יעירה, על העבודה ועל התורה, להוציא תעלומה לאורה, בעיון זך וסברא, קולע אל השערה, ולא יחטיא המטרה, גמירי לה גמירא, גלייה לדרעיה, ונפל נהורא, טעמו וראו כי טוב סחרה, עדיו בחיתומיו תבואה ברה, את העיניים מאירה. תלמידך אני ומימיך בצמא אני שותה, וצריך אני עוד ללמוד ולגלות אחת מני אלף מחכמתו של רבי, ומה אני כי אבוא להללו?! רקין ואכין מיעוטין, ולבי אומר לי: סיימתנהו לשבחא דמרך?! - שתיקותי יפה לי מדיבורי.
הרב שלום משאש, שמש ומגן חלק א', מכתב י"א, עמ' 14, ירושלים תשמ"ה (1985).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד מנהג הבקשות קול הנכנס אל הלב.
למעשה, אין לך תפילה ותפילה, הן בחול הן בשבת הן ביום טוב, שאין בה בקשות. אפילו בערב שבת היו אלו שמקדימים לבית הכנסת, לפני שבא הקהל, לומר שירים בצוותא, היו תמיד אנשים "מבקשים", כלומר - אומרים בקשות. תמיד יש בקשה. גם במועדים בנושאים של סוכה פסח שבועות, כל נושא ונושא. אפילו אם תמצא לומר: כל קהילה וקהילה יש לה ספר שירים משלה. ...
וככה היית רואה, מה אני אגיד לך, ממחטות על העיניים, זה ממש ככה, כשאתה שומע קול ערב, כשאתה שומע קול דברים 'היוצאים מן הלב נכנסים ללב', כשאתה באותה האווירה של חצות לילה, שיש כל כך דומיה בכל העדה, בכל השכונה כולה, ואתה שומע את הסלסול הזה ואת השיר , את הדברים האלה יוצאים אם מפי נעים זמירות כזה, אתה מתרגש אתה בוכה בוכה ממש.
תיעוד טלוויזיוני נדיר של רשות השידור על שירת הבקשות בבימויו של אדיר זיק
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שבארבע קירות בית כנסת, כל ישראל שווים.
זה היה באמת מרגש, לא סתם אנשים, שהם באו לבקשות. היו עשירים, היו רבנים, דיינים , משהו מן השורה, מחשובי הקהילה, הם באים יושבים ומתיישבים. באו גם כן מן השורה, קצבים, ירקנים, בעלי מלאכה למיניהם, בעלי כסף, בכל מכל כל. כל הערבוביה הזאת כולה הייתה בבית הכנסת, בית הכנסת, כפי שאני מבין, מסמלת את האחדות של העם, מסמל את הדרגה השווה לכל האנשים, בארבע קירות של בית הכנסת אני ואתה שווים, אני והרב שווים, אני והעשיר, כולנו יש לנו אותה העמדה ש'כל ישראל יש להם חלק' ממש, ככה היה. לפחות במקומות ישיבה יש הבדל, ככה לא מהותי, אבל כולם היו, וכולם עזרו, וכולם ידעו לפזם ,לשורר: 'איש וביתו' - כל אחד מגיע לו הבית שלו בשיר.
תיעוד טלוויזיוני נדיר של רשות השידור על שירת הבקשות בבימויו של אדיר זיק
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד רצה אבניה וחנן עפרה בקום עשה אל תאחר.
רחש ליבי דבר טוב, אשרי האיש יקרב יבחר. רב לך מחשך הגלות ובמולדת כבר עלה השחר. רץ לקראת רץ ירוץ, מקרא: עלה, גרונם ניחר. ראה בטוב ירושלים, מהרה כבוש ורש, רכול וסחר. רצה אבניה וחונן עפרה, קום עשה אל תאחר. רבות רעות אדמת זרים. כאתמול תצר גם מחר, רדיפות וטביחות אין קץ, ועלילות אין להם שחר. רוקה פניך בעליל יכסה, וגידופיה ללב כחרב תנחר.
רחש ליבי, ניצנים עמוד ס"ז, באר שבע, תשל"ט (1979)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שהבקשות הם מפתח להיות תמיד קשור עם ארץ ישראל.
להרחיב גבולו של קובץ שירים זה, ולהוציאו מתחומם של "המבקשים", ולהכניסו גם לתחומה של "מסגרת החינוך", להגיש ממטעמיו הערבים אל חך ילדינו הרכים, שיקיימו מפגש עם זהותה הרוחנית של יהדות מרוקו, מזווית זו של השירה, ולינוק מכלי ראשון מחלב תרבותה העסיסי ומורשתה העשירה.
אעירה שחר, הקדמת המחבר, באר שבע, תשל"ט (1979).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד טפח מבקיאות משוררנו, שלפי השיבוץ מתגלה פנים חדשות.
(החיבור 'מעשה חרש') בא להשלים ולמלא את החסר ב'כנפי שחר', בו יצוינו מקורות מן התנ"ך, הזוהר הקדוש, הספרות התלמודית והמדרשית, ההלכתית והמחקרית, המגלים טפח מבקיאותם של משוררינו, זכר צדיקים לברכה, בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, שמתוך כך מתגלה אומנותם במלאכת ה'שיבוץ', שלפי מקומם בשיר מקבל הכתוב והמאמר, מובן מפתיע בעל פנים חדשות מתוק לחך ונעים לאוזן.
אעירה שחר, כרך א, הקדמת המחבר, עמ' 29, באר-שבע תשל"ט (1979).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד לחבק החכמה , ולהחזיק בה בלא הרף.
חכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים, מלכי מערב ומזרח. חזק לבלתי עזבה יום, כי יומיים מפניך תברח. חקר דבריה במחקרי שכלך, ומצאתה כאשר בה תטרח. חפשנה כמטמונים, כי היגיעה בה הוא דבר מוכרח. חבקנה ותכבדך, החזק בה אל תרף, ואורחותיה ארח. חן וכבוד תעטרך, וארוכתך מהרה תצמח, תציץ ותפרח. חסד ואמת מן ינצרוך וחכמתך לעד לא תסרח.
רחש ליבי, ניצנים עמוד ס"א, באר שבע, תשל"ט (1979)
1987-1912