חכם חיים ניסים חזקיה חורי


מקצת שבחו

חכם חיים ניסים חזקיה חורי נולד לאימו סתרונה ולאביו פנחס בט"ו ניסן תרע"ט (1919) בג'רבה שבתוניס. 
תורתו ינק מרבו חכם מרדכי סגרון, שלימים היה רב המושב זמרת. בצעירותו חלה בחולי קשה מאוד ועל כן נוספו לו השמות חיים וחזקיה. חכם חיים ניסים חזקיה חורי נשא לאשה את לאה בת החכם שלמה חורי, ולאחר עשרים שנות נישואין נולד להם אבשלום בנם יחידם.
בשנת תשט"ז (1956) זכה ועלה לארץ והתיישב בנתיבות. הוא שימש בקודש בבית הכנסת הגדול בנתיבות 'בית יעקב' כחזן, דרשן וגבאי, והיה מלמד תינוקות של בית רבן. לפרנסתו עבד כבלן במקווה בנתיבות.
חכם חיים ניסים חזקיה חורי נפטר לבית עולמו בשבת קודש ב' סיון תש"ן (1990) כמה דקות לפני שקיעת החמה.
זכה וחיבר ספרים רבים: 'נחלת אבות' - חידושי ש"ס, 'שנות חיים' - על העיבור, 'פנחס המגיד' - על הגדה של פסח, 'שירי ניסים' - על שיר השירים, 'חיים וחסד' - שו"ת, 'חן וחסד' - על התורה, ו'חזקת אבות' - על פרקי אבות. את ספרו האחרון סיים לכתוב כשלושה ימים לפני פטירתו, ובנו ערך את החיבור והוציאו לאור העולם. 
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שאין לנצל הפועל, אפילו מסכים בחוסר בררה.
יש לו לאדם ללכת בדרך אמת בצדק וביושר וממילא לא יצטרך לבוא על הדין. וכן להתרחק מהונאה ורמאות בעסקיו עם חברו, ולא זו בלבד אלא אפילו להשתעבד באחרים שלא כדין, אפילו שהפועל מסכים בעל כרחו שלא בטובתו. למשל, כשאין עבודה והפועלים בטלים ינצל את הפועל לעבוד לו בזול בחצי משכורת שאפילו הפועל הוא מסכים מחוסר ברירה שיותר טוב לו מהבטלה, בכל זאת נקרא הונאה!
וכן לא יהיה אדם שמח לאיד אחרים שלא תהיה עבודה, ובזה יוכל להשכיר לעצמו פועלים בזול, וכמו שראיתי אמרו לפועל אחד: כשאין לך עבודה, למה אתה לא תסכים לעבוד במחיר מוזל, וכן לנצל זכות הפועל, ובמקום שחייב לעבוד רק שמונה שעות, מכריח אותו להוסיף עוד שעות עבודה ללא שום תמורה. או נותן לו עבודות שאינם ממקצועו, או לא היו בתנאי העבודה.
וכן אם למשל יש יוקר השערים או פיחות בכסף, והפועל מבקש תוספת למשכורתו, בעל הבית מפחידו שאם יבקש תוספת יפטר אותו, ויודע שהפועל ההוא לא ימצא עבודה במקום אחר, ומחוסר ברירה יסכים, אבל בוודאי הוא נושא עיניו לשמים ותובע עלבונו, ואף על פי שהדבר נראה כאילו אמת, שהרי הפועל הסכים, אבל זה נקרא נעשה באונס ואין זה אמת רק הונאה, ושערי הונאה לא ננעלו. וזה גורם שהעולם יתמוטט מצעקת עניים ודלים.
חזקת אבות, עמ' ע"ט-פ', הוצאת בן המחבר, נתיבות, תשנ"ב (1992)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שלא יהיה יושב ולומד כל היום ולא מתעסק ביישובו של עולם.
'איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם? כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם' - שלא יהיה יושב ולומד כל היום ולא מתעסק ביישובו של עולם, ומשליך עצמו ומשפחתו על הבריות, כי אמנם לימוד התורה הוא 'תפארת לעושיה' - שיושב ועוסק בתורה כל היום אבל אינו 'ותפארת לו מן האדם' - כי הוא מכביד עצמו על אחרים ויהיו מדברים עליו. ואם יעשה בהיפך להיות כל היום עוסק בעבודתו ופרנסתו ואינו לומד תורה אמנם זה 'ותפארת לו מן האדם' - שהוא מתעסק במלאכתו ומתפרנס בכבוד אבל אינה 'תפארת לעושיה' - כי בזה יהיה חסר הרבה מהתורה ומצוות, ולכן יש לו לאדם לעסוק בתורה ובמלאכה ושניהם מתקיימים בידו, ויהיה תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם.
חזקת אבות, עמ' פ"ד, הוצאת בן המחבר, נתיבות, תשנ"ב (1992)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שהתוכחה מאדם כמוהו מתקבלת יותר מתוכחה של רב גדול.
'עשה לך רב וקנה לך חבר והווי דן את כל האדם לכף זכות' - יש בני אדם, חושבים כי מה הם ומה ערכם ,להוכיח הרבים ולהשיב רבים מעוון. ואפילו שהם רואים בעיניהם בני אדם עושים דברים לא יפים. אך זה טעות, כי הפסוק אומר: 'הוכח תוכיח את עמיתך' - אדם שהוא חברך ודומה לך, וכל ישראל חברים ואחים, ואדרבה התוכחת מאדם כמוהו הנראה לו שהוא איש פשוט מתקבלת ביותר מתוכחת של רב גדול. כי הנוכח יאמר: הרב הזה רוצה שאני אהיה דומה לו ואלך בדרכו, ומה לי ולו?!
ועל זה אמר התנא: 'עשה לך רב' - תעשה עצמך כאלו אתה רב, ותוכיח כל מי שאינו הולך בדרכי התורה ואדרבה על ידי זה 'וקנה לך חבר' כי דבריך יתקבלו על השומעים ויהיו לך חברים. ...
וכמו שאמרו בזוהר הקדוש: אם היו יודעים בני אדם כמה זכות, המגיע למי שמזכה החייבים, היו רודפים אחריהם כרודפים אחרי חיים.
חזקת אבות, עמ' מ"ח, הוצאת בן המחבר, נתיבות, תשנ"ב (1992)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שלולא האמונה במסורת, תתקלקל אמונתו של אדם.
הרבה מדברי תורתנו הקדושה ניתנו במסורת דור מפי דור, ולולא האמונה במסורת, תתקלקל אמונתו של האדם וגם נקרא מין, חס ושלום. האדם חי על המסורת, הן בגופני הן ברוחני.
בגופני - דבר זה אוכלים ודבר זה לא אוכלים וכיוצא, ולמחלה פלונית יש מסורת שעשב פלוני עוזר, ואיך מבשלים אותו עשב, ומתי שותים התמצית שלו, וכיוצא, ומאמינים בזה אמונה שלמה. והן ברוחני - כשאדם לומד תורה, צריך להאמין מה שהרב שלו אומר לו. למשל כשהילד נכנס יום ראשון ללמוד אצל הרב, והרב מראה לו האותיות ואומר לו: זו אל"ף וזו בי"ת וכיוצא, וכן הנקודות, וכן הברת האות והנקודה, וכן כשמתחילים התלמידים ללמוד הגמרא, מתחיל הרב ומפרש בביאור קצר ויפה, והם מקבלים מה שאומר להם הרב, שכך הוא הפירוש וממנו אין לזוז, ואחר כך לאט לאט, כשיגדלו התלמידים ויתחילו להבין קצת, יבינו לאחור שכל מה שאמר להם הרב הוא האמת.
חזקת אבות, עמ' שצ"ו, הוצאת בן המחבר, נתיבות, תשנ"ב (1992)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שהלומד תורה מביא גאולה רק שדן בפשרה ולא על פי הדין.
'דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל' - שעל ידי שהוא לומד התורה מביא הגאולה לעולם היינו דווקא כשהוא 'דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל' - שדן אותם בפשרה, ואז כל ישראל באחדות כאיש אחד - 'כאחד שבטי ישראל'. אבל אם 'יהי דן נחש עלי דרך שפיפון עלי אורח' - שדן אותם על פי הדין, ולזה צריך חוזק נגד האיש המתעוות בדין, וזהו: 'יהי דן נחש עלי דרך', ואז יהיה חיכוכים בין איש ואחיו, וגם על הדיינים ותרבה שנאת חינם שהיא החריבה עירנו ובית מקדשנו, ואיך אפשר במצב בזה לקוות לתשועה?! ואין לנו אלא להישען על אבינו שבשמים, שהוא יחון אותנו חנינה גמורה ויגאל אותנו גאולה שלמה.
חן וחסד, עמ' ר"פ, הוצאת המחבר, תש"ן (1990)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד מנהג קבוע ללמד הקטנים הלכה בבוקר ובערב.
על הרב המלמד תורה, צריך ללמד תלמידיו, ארבע אמות של הלכה בבוקר וגם בערב, וזה חוץ ממה שמלמד אותם כל היום, וזה עוזר הרבה לתלמידים, להיות להם מנהג קבוע, ללמוד שיעור ארבע אמות של הלכה בבוקר ובלילה, ואפילו אחרי שיהיו מבוגרים ויצאו לעבודה, לא יבטלו מנהג זה.
חזקת אבות, עמ' כ"ז, הוצאת בן המחבר, נתיבות, תשנ"ב (1992)