מקצת שבחו

כתב הרב 'פתח עיניים' וזו לשונו: ... 'היזהרו בכבוד חבריכם' שהוא כולל כל התורה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה'. והוא כלל לכל המצוות שבין אדם לחברו וגם למצוות שבין אדם למקום, שיש צד רמז כמו שאמר: 'רעך ורע אביך'. ואם כן בכבוד חברים תלוי כל התורה. וזהו שאמר: 'היזהרו' - בזהירות גדולה, או אפשר שהזהירם על כבוד בני הישיבה, וכן האר"י זכרונו לברכה הזהיר מאד על אהבת החברים. ואפשר לומר הטעם, כמו שאמרנו בסמוך, בשם 'ספר הקנה', שישיבה של מטה מעין דוגמא של מעלה, כי כוחות ושורשי נפש החברים על עומדם יעמודו בישיבה של מעלה. ואם כן צריך להיזהר פה, חברי הישיבה, שיהיו בקשר אמיץ ויהיו לאחדים, אשר לעומתם כה יהיה למעלה, ואם לא, חס ושלום, גם למעלה יהיה פירוד, חס ושלום. ... שבישיבה צריך שיהיה אחדות כדי שיזכו להשראת שכינה. ובזה יכוונו אל האמת כדבר האמור.

אמרו בירושלמי: 'שער שלא יפתח לעני, יפתח לרופא' ונראה לי לפרש דברי הירושלמי בהקדים מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא, אם הקדוש ברוך הוא אוהב את העניים למה אינו מפרנסם' -שסבר מעשה שמים עדיף, והיא סברת זה שלא פתח השער לעניים, שסבר 'אם הוא אוהב את העניים' - שמעשה שמים עדיף, 'יפתח לרופא' - ומשם יבין שכיוון שניתנה רשות לרופא, מעשה בשר ודם עדיף, ודוק.

האב שהיה עושה מלאכה, והבן לומד - יעשה הבן מלאכה אף על פי שהאב עם הארץ, אבל אם הבן יודע כשהאב יהיה בטל, יעסוק במעשים רעים, מצווה על הבן להניחו לטרוח במלאכה כדי שלא יחטא וכו' ואם האב אומר לו: לך עסוק בתורה ואני עושה אותה מלאכה, יעסוק הבן בתורה, אף על פי שבני אדם יחשבו שהוא מבזה את אביו, ואפילו לא אמר לו: לך עסוק בתורה, אלא שהאב חס על בנו שלא יטרח, ישמע לאביו, ואפילו אם האב מתכוון לבייש את בנו, שאומרים הבן שוקט, והאב טורח.

'לא ילבש גבר שמלת אשה' - מה שנוהגים לצבוע ידי ורגלי הקטנים בצבע עשב, הנקרא בערבי 'אלחנא', וזו לשון הרמב"ם, זכרונו לברכה, הובאו דבריו בראש ספר מעש"ר, זכרונו לברכה: וכן התינוקות לפעמים יקשטו אותם בקישוטי נשים, ויצבעו ידיהם בצבע שצובעים בו הנשים ידיהן, וזה היפך מה שציוו עליו מעתיקי השמועה, זכרונם לברכה, וממה שציווה עליו הנביא, שהחכמים הזהירו לאדם שידריך בניו בדרך ישרה. והנביא אמר: 'למען תלך בדרך טובים', וזו הדרך עקומה ודרך חטאים וכו', ואין איש שם על לב, ואולי יתנצלו בזה שהם סומים על מאמר רבותינו זכרונם לברכה: 'קטן אוכל נבלות אין בית דין וכו'. ואין הראיה דומה לנדון שזהו באוכל לתאוות נפשו, אמנם זה העני הם מאכילים אותו, וגם הם אמרו אין בית דין וכו', וזה אביו מחנכו, עד כאן לשונו, עיין שם.

כתב מר"ן באורח חיים, סימן תרע"ה סעיף ג': אישה מדלקת נר חנוכה וכו', והיא מדברי ה'טור' בשם יש מי שאומר. ... והרמב"ם השמיט דין זה, שהאישה מדלקת, וכתב מורינו החכם רבי אליהו בן חיים, בנימוקיו מ'בית יוסף', שלרוב פשיטותו – לא הביאוהו, שכיוון שהיא חייבת – פשוט שהיא מדלקת, וכיוון שכתב דין זה, שנשים חייבות בנר חנוכה, הניח דין זה, שכשרה להדליק, להבינו מהיותן חייבות. עד כאן. ולי נראה, שלא הוצרך רמב"ם לפרש דין זה, מפני שסמך על מה שכתב במקום מגילה, שמוציאות אפילו לאנשים, וכמו שכתב הרב בית יוסף סימן תרס"ט, כל שכן בחנוכה, שיוציאו לאנשים ידי חובה.

כל ימי הייתי מצטער לרדת לעומק דברי האגדה המובאים בים התלמוד. וכל שכן דברי רבה בר בר חנה שהם דברי גוזמה, גוזמה אלפי אלפים, אין דבריהם מתקבלים בשכלי, שהם דברים רחוקים ודחוקים. וגמרתי בדעתי שהם רמזים על סתרי תורה הא-לוהיות, דברים שהם כבשונו של עולם, והביאו אותם האמוראים בחידות ודמיונות כדי להעלים העניין. ...
ועם האמור הונח לי מראותי באלו המעשים של רבה בר בר חנה, דברים שהחוש מכחיש אותם, ומעשה אחד שיש שם, בבתרא דף ע"ד עמ' א: 'אמר לו בו ואראך היכן נושקים הארץ והשמים' - ופירש רבי שמואל בן מאיר, זכרונו לברכה וזו לשונו: מקום גבוה היה שם שנושקים זה לזה, והוא סוף העולם, שהוא מהלך העולם ת"ק שנה. וארץ ישראל היא אמצעיתו של עולם הווי, שכתב יחזקאל ל"א: על פי 'יושבי על טבור הארץ' והיינו מקומו של רבה בר בר חנה. עד כאן.
והנה שוטטו רבים בכל גבולי ארץ ישראל ולא מצאו הר גבוה עד השמים, וכי תאמר לא ראינו אינה ראיה, שלא הגיעו רבים המשוטטים במקום ההר ההוא, מכל מקום צריך שיהיה ההר הזה משטח הארץ ומעלה גבוה ת"ק שנה, ולא יוכל בן אדם לעלות בו עד שיהיה מדרון כדרך שאר ההרים, ויהיה המדרון למחצה לשליש ולרביע לפחות שצריך אדם להתעכב בעליות לפחות תר"ן שנה מעלה מפה. ולירד ממנו עד שיגיע לשטח העולם, צריך גם כן רבות בשנים כמספר הזה, וכמה היו שני חיי רבה בר בר חנה שסיבב מדברות וימים ונהרות הללו ועלה בסערה השמימה, אתמה. אלא וודאי אמת שהם דברי חידות נעלמים מכל חי, רומזים לדברים שכליים וא-לוהיים וזה פשוט.