מקצת שבחו

ועליך לסבול כל אחד לפי טבעו ומזגו, ותישא עולו כאשר ישא האומן את היונק, ותהא אימת ציבור עליך, ותכבד כל הקהל כאחד, וכל שכן שלא לזלזל בשום אחד, חס ושלום, 'איזהו מכובד המכבד את הבריות', ולא יקטן בעיניך אפילו האיש הכי פשוט, כי כל אחד הוא עולם קטן. וכל שכן ציבור המתפללים, שכמה דברים התירו מפני כבוד הציבור, וכמה דברים הקלו מפני טורח הציבור. ואם יוכיחוך קבל באהבה, כמה שנאמר: 'הוכח לחכם ויאהבך', ואם יתקנוך אל תעלב, שאפילו כהן גדול היו מלמדים אותו ומתקנים אותו לפני שיכנס לתפילה, והיו אומרים לו, קרא אתה בפיך, שמא שכחת או שמא לא למדת. ולפני שתתחיל להתפלל, צריך להכין עצמך, 'הכון לקראת א-לוהיך, וכל מי שמתפלל ומכוון לבו לתפילה, סימן טוב לו ולשולחיו שתפילתו נתקבלה, שנאמר: 'תכין לבם תקשיב אזניך'.

ליוסף בני היקר: ה' יתברך הגביר חסדו עליך, והצלחת בלימודי הרפואה, להיות רופא מומחה למחלות הלב, ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'כל מחלה ולא מחלת הלב, וכל חולי בחזקת סכנה'. לכן בני היקר, אף שאני יודע שחננך ה' במידות טובות שבהן נשתבחו בני ישראל הכשרים, רחמנות, ביישנות וגמילות חסדים, ונטע בליבך אהבת הזולת, ומידת החסד עלתה על כולנה, אבל אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'אין מזרזים אלא למזורז', ועליך לדעת, כי עסקך בענייני נפשות, ומוות וחיים ביד הרופא, טיפה אחת מיותרת או חסרה תוכל להזיק, לכן צריך להיות מתון ומזורז במלאכתך, ולרדת לתוך נפשו של החולה, ויהא לשונך לו למרפא, כי מילה יפה מקילה עליו חוליו, וזאת היא גמילות חסדים שאין למעלה ממנה, ולדבר אתו שיחה נעימה, ובאורך רוח, גם אם מרבה לשאול שאלות, אל תזלזל בו, כי בנפשו הוא, ולב יודע מררת נפשו, ודוד המלך, עליו השלום, אמר: 'אשרי משכיל אל דל', ואין דל כחולה, צריך להשכיל ולהתבונן איך לדבר אתו, ואחר שתעשה כל מאמץ שעליך לעשות, ה' הטוב ישלם לך גמולך, ולא תצא שום תקלה מתחת ידיך. ובכל דבר שיש לך בו ספק, אפילו ספק קל, אל תתרשל או תתבייש מלשאול ולהתייעץ עם חבריך, כי ספק נפשות דוחה שבת החמורה, ודברים אלו תשים בין עיניך בכל מקרה חמור...

צריך לעשות חשבון נפש עם עצמך, כי אין עושר כעושר הזמן, ואין חכמה כחכמת התורה, ואמרו: 'הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות', וחוכמת התורה, לבד שמקיים מצוות עשה, היא נותנת חיים טובים לעוסקיה ואורך ימים ושנים: 'כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים', ודרכה מגיעים לעושר וכבוד, 'אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד', וזהו החשבון שאתה צריך לעשות עם עצמך, והראשונים היו עושים חשבון נפש כל לילה לפני שנתם לדעת אם מלאו חובתם היומית, והם נקראים בלשון חכמים 'מארי דחושבנא', ואני יודע שהרצון הטוב יש לך, כי איש חכם אתה, אבל הזמן דוחק מטרדות ההתחלות, 'והיום קצר והמלאכה מרובה', ו'אין הקומץ משביע את הארי', אבל ראה מה אמר שלמה המלך, עליו השלום: 'אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה', ואמר עוד: 'יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה'.

מצינו בשלמה המלך, עליו השלום, שהנחיל לישראל שתי ירושות נכבדות: אחת רוחנית ואחת גשמית. את הרוחנית היא ספרי משלי, קהלת ושיר השירים, והיא עומדת לעד, אפילו אחר כמה גלויות ושמדות, קוראים את מוסרם הטוב ושותים את דבריהם בצמא, וחביבים עלינו כל יום כחדשים. ואת הירושה הגשמית שהיא בית המקדש, עלה נבוכדנצר והחריב אותה, ולא נשאר לנו אלא הבכי והצער על חורבנה. ולזה אמר שלמה המלך, עליו השלום, 'כי טובה חכמה מפנינים, וכל חפצים לא ישוו בה.'

בני היקרים, היום אתם זכיתם להיות אבות לבנים, וחובתכם להתנהג בבית ובחוץ, בדרך התורה בה חונכתם, כדי שיראו הנערים וילמדו, כי אי אפשר לבקש מהבנים יותר ממה שההורים עושים, וחובתכם היום היא כפולה ומכופלת, כי היא חלה עליכם ועל בניכם, שחובת חינוך הבנים תלויה בהורים ועליכם לשמור עליהם יותר ממה ששמרתי אני עליכם, כי הדור חסר, והסביבה בה אתם חיים, יצר הרע אורב בכל פינה, וכך דרכו של יצר הרע: מתחיל בקלה וגומר בחמורה, ואין להם ממה ללמוד כי אם מבית ההורים ומבית ספר דתי.

זכרו את קדושת יום השבת, איך היתה בבית, יום שבת היה כולו קודש לתפילות, לתורה, ולשירה (ליל שבת אחרי ערבית, היינו נשארים בבית כנסת למניין שני כדי לחזק אותו, בימי החורף שהיום קצר ואנשים יוצאים מאוחר מהעבודה כדי שיוכלו להתפלל במניין שני), וכאשר הולכים לבית, בתוך הסעודה דברי תורה, פיוטים וכולי. ובשעה 2-1 לפנות בוקר קמים לשירת הבקשות, עד תפילת שחרית, אחר שחרית לימוד בבית כנסת 'אם הבנים', אחר כך סעודה כנ"ל, ואחר כך דרשה בבית הכנסת על פרשת השבוע, עד לפנות ערב, ואחר מנחה רצים לבית לסעודה שלישית, אשר מעולם לא ביטלנוה ברוך ה', ומשם לתפילת ערבית, ואחר ערבית עוד דרשה, ובבית, ליל מוצאי שבת באים פנים חדשות פייטנים ואורחים מצוינים, ודברי תורה, והכל בבית היה אומר קדוש.