חכם שמעון דהן


מקצת שבחו

חכם שמעון דהן נולד לאביו ולאמו בשנת תש"ח (1948), בכפר טיז'ל, למרגלות הרי האטלס במרוקו.
משפחתו עברה לקזבלנקה, שם למד עברית מפי החזן והפייטן ג'ו עמר. לאחר הפיכתה של מרוקו למדינה עצמאית, זכה ועלה עם משפחתו לארץ ישראל בשנת תשי"ז (1957). משפחתו של חכם שמעון דהן התיישבה בנתיבות, שם למד בבית הספר המקומי, ולאחר מכן למד שם בישיבת 'תורה ומלאכה'.
בשנת תשכ"ו (1966) התגייס לצבא, ושירת בחיל האוויר כמורה למתימטיקה ופיזיקה. לאחר שירותו הצבאי למד הוראה בגבעת וושינגטון, ולימד בדימונה ובמועצה אזורית מרחבים מתימטיקה ומדעים.
בשנת תשס"ה (2005) חכם שמעון דהן עבר לעיר רעננה. חי בצמצום ובדוחק, התנזר מתענוגות העולם הזה, והקדיש את כל עתותיו ללימוד תורה. הוא שימש כמגיד שיעורים בבתי הכנסת 'בית יעקב' ו'היכל ציון', ופרסם חידושי תורתו, מדי שבוע, בעלון פרשת השבוע, הנקרא 'פעם בשבוע', ובמדור קבוע בעיתון 'יהדות בשרון'. את רעיונותיו וחידושי התורה שעלו במחשבתו, העלה על הכתב בגזרי נייר רבים. את כתביו מסר קודם פטירתו, לידי תלמידו עודד מגד, שאספם, והוציאם לאור לאחר פטירת חכם שמעון דהן בשני כרכים של הספר 'מאוצרות שמעון' - פירושים על התורה, מגילות, מועדים ומסכת אבות.
כחודשיים, טרם פטירתו, חכם שמעון דהן נטש את ביתו, וישב בבית הכנסת ללמוד תורה יום ולילה עד לפטירתו. חכם שמעון דהן נפטר ביום י"ד אב תשע"ב (2012), והובא למנוחות בעיר ערד.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שקשה מחלוקת לשם שמיים, שכל התורה נעשית לו כהיתר.
'כל מחלוקת שהיא לשם שמים' - כשפורצת מריבה בין אנשים מכובדים, תלמידי חכמים, 'גאוני הדור', במסווה של 'לשם שמים', מחלוקת כזו לא במהרה היא דועכת, ומדוע? דווקא בגלל שמחלוקת זו היא 'לשם שמים'. כי ב'לשם שמים' הנגיעה גדולה פי כמה, ואז התורה כולה נעשית היתר לאדם בנסיבות כאלה. ולכן מי שיסתכל ויעיין בדברי המדרש פרשת אמור: 'קשה עלי פרידתכם' - אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: קשה עלי הפירוד ששורר ביניכם. וביותר כשהוא פירוד 'עלי' - בשבילי, כביכול בגללי, כאשר כל אחד סבור, שמקיים בזה מצווה, ומחזיק במחלוקת 'לשם שמים'.
מאוצרות שמעון, חלק ב', מסכת אבות, עמ' 536, בעריכת ע. מגד, הוצאת "לאור" בע"מ, תשע"ד (2014)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שלא יסתפק בלחם שנותן לעני, אלא ההרה ימלט עצמו.
'אל תביט אחריך ואל תעמוד בכל הכיכר' - זהו הרמז שאל לנו לעמוד ולהסתפק במה שאנו נותנים צדקה חד-פעמית, או עושים איזה מעשה בשביל הזולת, כמו שעשה לוט שהכניס את האורחים ונתן להם פת לחם - זהו הכיכר. 'אל תעמוד בכל הכיכר' - אל תסתפק באותו כיכר לחם שנתת לנו, האורחים, אלא 'ההרה המלט' - עליך למצוא מקלט ומצוות אחרות יותר גדולות, מאשר אותה הכנסת אורחים.
מאוצרות שמעון, חלק א', בראשית, עמ' 115, בעריכת ע. מגד, הוצאת "לאור" בע"מ, תשע"ד (2014).
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שגזירת 'וגר יהיה זרעך', היא שעמדה לשמור עלינו.
אם נעיין בהגדה של פסח נמצא שמיד אחרי הפסוק הזה: 'כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם', בא הקטע של 'והיא שעמדה לאבותינו ולנו', והנה הגזרה הזאת של 'גר יהיה זרעך' 'היא שעמדה לנו'. ...
כאשר הגויים מסביב לישראל, לא מניחים לנו להתבולל, וכל פעם מזכירים לנו, שאין אנו אלא זרים, גרים, כובשים, ומה עוד. ועל כן גזירה זו 'היא שעמדה לאבותינו ולנו', עד עצם היום הזה, ושומרת עלינו עד עכשיו, ושמרה עד עתה על העצמאות הרוחנית יהודית, ומעט התורה שנשארה בנו.
מאוצרות שמעון, חלק א', בראשית, עמ' 80, בעריכת ע. מגד, הוצאת "לאור" בע"מ, תשע"ד (2014).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד רמז שהמועדים מיועדים ללימוד ולא להנאת הגוף בלבד.
'והיו לאתת ולמועדים' - המילה 'מועדים' כתובה מלא עם ו', זה כנראה בא לרמוז על ששת המועדים והחגים שהם מהתורה, והם: פסח, שבועות, ראש השנה, כיפור, סוכות, שמיני עצרת. ועוד נאמר 'ולמועדים' עם ל', היה אפשר לומר 'לאתת ומועדים'. אלא האות ל' מורה לנו על לימוד, לכן נאמר 'ולמועדים', שהמועדים מיועדים גם ללימוד תורה, לפחות 'חציו לכם וחציו לה', ולא להיות פטור מתלמוד תורה בגלל שהם מועדים, שיהיו מיועדים רק לשמחה והנאת הגוף בלבד.
מאוצרות שמעון, חלק א', בראשית, עמ' 33, בעריכת ע. מגד, הוצאת "לאור" בע"מ, תשע"ד (2014).
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד למען תזכור את יום צאתך ממצרים להביא לימות המשיח.
'לעתיד לבא הכל מתרפאים חוץ מנחש' - שכן בנחש נאמר: 'ועפר תאכל כל ימי חייך', ונדרש במילים אלו בפסוק: 'למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך', ודרשו: 'כל ימי חייך - להביא לימות המשיח' - כלומר: כל מעשינו בימי חיינו כעת, שזה 'ימי חייך העולם הזה' - שכולם צריכים להיות מופנים ומכוונים כולם למטרה, ליעד ותכלית אחת: 'להביא לימות המשיח לחיי העולם הבא' - להבאת משיח צדקנו וגואלנו במהרה בימינו אמן. שאז כבר הנחש לא יתרפא, לא יקום ולא תהיה שום הפרעה ומניעה כל שהיא מצדו של הנחש, שהוא יצר הרע.
מאוצרות שמעון, חלק א', בראשית, עמ' 39, בעריכת ע. מגד, הוצאת "לאור" בע"מ, תשע"ד (2014).
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד תפילות - אבות תקנום, לבאים לומר קדיש על אבותם.
'תפילות - אבות תקנום' - אנחנו יודעים שהתפילות אבות תקנום, אברהם יצחק ויעקב. מה נאמר היום? מה אנחנו מתפללים? איך מתפללים? האם זה היה כמו פעם? ויש עוד יהודים טובים בינינו, שלא רואים את בית הכנסת במשך שנה שלימה. אולי פעם בשנה, באזכרה של האב לצערנו. ואכן זה באמת אולי הכוונה של הגמרא: 'תפילות - אבות תקנום' - בגלל האבות, שצריכים לומר קדיש עליהם.
מאוצרות שמעון, חלק ב', תהילים, עמ' 271, בעריכת ע. מגד, הוצאת "לאור" בע"מ, תשע"ד (2014).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד ענווה לקובע מקום תפילתו, שאינו מראה עצמו שנפגע.
'כל הקובע מקום לתפילתו, א-לוהי אברהם בעזרו, וכשמת אומרים לו: אי עניו אי חסיד'. - מה הקשר בין קביעת מקום לתפילה לבין מידת הענווה? ונראה לומר שהרבה אנשים שלא נשארים בקביעות באותו מקום בבית הכנסת, או באותו בית כנסת, ועוברים כל הזמן ממקום למקום, זה בגלל שעל פי רוב יש להם הרגשה של נפגע, מהמתפללים, מהסובבים אותו, מהגבאים. לכן, זה שקבע מקום לתפילתו, ואינו עובר ממקום למקום, מכיסא לכיסא, מבית כנסת אחד למשנהו, הרי הוא לא מראה את עצמו בפני כולם, הנה אני קיים, אני נמצא, תראו, הרי זה מוכיח על מידותיו שהוא עניו וחסיד ומעביר על מידותיו.
מאוצרות שמעון, חלק א', בראשית, עמ' 98, בעריכת ע. מגד, הוצאת "לאור" בע"מ, תשע"ד (2014).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שתקנו המזמור לבני קורח ביום שני, שבו נברא המחלוקת.
תקנו לומר בשיר של יום שני את המזמור 'שיר מזמור לבני קרח' מאחר וביום השני נבראה המחלוקת, שנאמר: 'ויהיה מבדיל בין מים למים', והיא זו שגרמה למחלוקת קרח, לכן אומרים את המזמור שלהם, אולי לתקן את החטא, והם בני קרח קיבלו עליהם את דעתו ואת הנהגתו של משה, ופרשו מהמחלוקת.
מאוצרות שמעון, חלק א', בראשית, עמ' 32, בעריכת ע. מגד, הוצאת "לאור" בע"מ, תשע"ד (2014).

להקדשת לימוד חכם יומי

לאתר הזהר היומי