מקצת שבחו

הכהנים נושאים ידיהם כלפי מעלה, ופושטים אברי אצבעותיהם באופן שיקבלו שפע ברכה מאברי אצבעות היד של מעלה ברוך הוא, המרומז בברכת הכהנים, בכל אברי אצבעותיהן שבידיהם. ומידיהם ואברי אצבעותיהן של כהנים, יחולו הברכות על ראש העם המתברכים, באופן שיד מקבל מיד. ויחזור ויתן ביד על דרך כל המברך מתברך. כיצד? - ברכת כהנים הם ט"ו תיבות, י"ד תיבות כמניין י"ד אברי אצבעות שביד הכהן, באופן שי"ד אברי אצבעות יקבל מן י"ד אברי אצבעות של מעלה ..
והנה אתה רואה כי כל הברכות יש להם מקום אבר מיוחד, וברכת 'שלום', שהוא החתימה של ברכת כהנים והוא העיקר, ואם אין שלום אין כלום, חס ושלום, אין לו מקום באברים.
ויש לדעת טעם לזה, למה לא יהיה לברכת שלום, גם כן אבר מיוחד, באופן שיקבל בו השלום מלמעלה ויחזור ויתן השלום, מאותו אבר שבידו להעם המתברכים? - אבל הטעם הוא כי השלום הוא הכ"ף, שהוא השם הגדול 'כף הרחמים' - המרחם על ישראל, ו'כף הזכות' - המלמד זכות על ישראל, וכובש וכופף בכפיו כוחות הדינים, להיות כפופים תחתיו, באופן שיושפעו הברכות ולא יומנעו לסיבת המקטרגים המלמדים קטגוריה על ישראל בסוד 'ושכותי כפ"י עליך עד עברי'.

כל הנמצאים כולם נבראו בעבור ישראל. כיוון שישראל יקרים ונכבדים ועליונים על כולם, ואומרו: 'ולתתך עליון על כל הגויים אשר עשה'. ומאחר שישראל מעולים מכל הנמצאים, זולתו יתברך ויתעלה, ונמצאו ישראל, שנבראו בעבור כבודו יתברך ויתעלה. והרי התחתונים כולם נפסקות, ולפי אלו העניינים שביארנו נוכל לאמת העניין, שאמרו במסכת ברכות: 'וכולם לא בראתי אלא בשבילך'. והרי כל המעלות למטה מישראל, קרובים לו יתברך ויתעלה, וכל זה בכח התורה המסורה בידם.

מצווה גדולה ללמוד חכמת הקבלה, והטעם שמתוך כך ידע וישיג. ודוגמא זו מצינו בפרשת קדושים זה לשונם: 'מי שתאב להיכנס, שייגע בתורה'. ואחר כך מביא העניין שאמרו מורינו ששנינו: 'שמתוך שלא לשמה בא לשמה'. שאינו מותר ללמוד ולגלות רזי דרזין, מילין דעתיקין, לחכם ומבין מדעתו. וכמה ראיות על עונש המגלה החכמה הזאת, הכל היה לאותן הדורות הראשונים. אבל בדורות הללו מצווה ושמחה לפני הקדוש ברוך הוא שתתגלה החכמה הזאת, שבזכותה יבוא משיח, וכמה מאמרים בזוהר מורים על זה, וגם שם כתבו כמה וכמה ראיות ברורות על זה. ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'כל תלמיד חכם שלא ראה סימן ברכה בתלמודו בה' שנים שוב אינו רואה'. אז יניח ידו מתלמודו ויעסוק בחכמת הקבלה וילמד החכמה, והקדוש ברוך הוא עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות, יעזרהו ברוב רחמיו המרובים, לבל יכשל בו, כמו שאמר דוד, עליו השלום: 'גל עיני ואביטה נפלאות'.

רביע - גימטרייה 'אהיה' במספר קטן היא השכינה הרבוצה בגלות, וזהו: 'גואל ישראל' - רוצה לומר: כשישראל נגאלים אז השכינה כביכול נגאלת עמהם. ישראל מתחננים, מקווים, מייחלים לחסדו, לגואלם במהרה מהגלות, הנמשל והנדמה ליער המסובך והמסוכסך, כך אנחנו בגלות הזה, נבוכים בארץ סגר עלינו המדבר. וכתוב: 'יכרסמנה חזיר מיער' - הע' של צור היא תלויה למעלה, להורות ולרמוז על צור הוא הר עשו. ולקץ הימין, כשיעלו מושיעים בהר ציון, אז יהיו ישראל למעלה במדרגה העליונה משבעים אומות, ועל זה רמז על עין של אדם היא תלויה למעלה, לרמוז אף על פי שהם שוכנים ורבוצים בגלות, לסוף יעלו למעלה, כמו הרביע שהוא למעלה שהוא משפיע בתחתונים, והיא עליונה ונסתרת מעין כל חי, וזה הוא שאמר הכתוב: 'ואל מי תדמיוני ואשווה', 'ומ"ה דמות תערכו לו', והמשכיל יבין.

ודעו אחינו, כי החכמה הזאת הא-לוהית, למד אותה האדם הראשון מן רזיאל המלאך, ומסרה לשת, ושת לאנוש, ואנוש לירד, וירד למתושלח וחנוך אביו. ומתושלח ללמך, ולימד לנח, ונח לשם, ושם לעבר ועבר לאברהם, ואברהם ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב ללוי, ולוי לעמרם, ועמרם למשה, ומשה לאהרן, ואהרן לנדב ואביהוא, ונשאר ביד פנחס, ופנחס ליהושע, ויהושע לכלב. והייתה המסורה מן דור לדור עד הדור הזה, והיא נסתרה ונעלמה, והיא רמוזה בתורתנו וחתומה, כי היא משאול עמוקה ומני ים רחוקה. ולכן הדעתנים, המבינים, חכמי לב, ידיעת התלאה יראו ויתבוננו בזה הספר, וישכילו ויעלה בידיהם הון ועושר ממנו, על ידי פעולות האומן יתגלה גנזי אוצרותיו הנסתרות.

חסד נקרא צורה פשוטה, הנפרדת מכל גוף, והוא האור הנברא ביום ראשון: 'ויהי מבדיל בין מים למים' – רוצה לומר: שהרקיע ההוא יבדיל בין צורה לצורה, שהיא החלולה ופתוחה הוא זך ונקי.