מקצת שבחו
חכם נסים עידאן נולד לאימו מרת ע'זאלה ולאביו חכם משה עידאן בשנת תרל"ח (1878) בג'רבה.
אביו, חכם משה עידאן, מתלמידי חכם ששון בכר משה פרסיאדו, ראש ישיבת המקובלים 'בית אל' בירושלים', היה מראשוני המקובלים בעיר ג'רבה. אימו מרת ע'זאלה היא בת החכם שאול חדאד.
בשנת תרנ"ד (1894) נפטר אביו, וכבכור בניו, הקדיש כל עתותיו ללימוד התורה, ועסק בעבודת הקודש בלבד. הוא החל לשמש בקודש בעיירה הצומחת בן גרדאן, בדרום-מזרח תוניס, סמוך לגבל עם לוב. שם שימש בכל מקצועות הקודש: שוחט ומוהל, מלמד תינוקות, חזן ודרשן, אך הסתפק במשכורת אחת.
חכם נסים עידאן נשא לאישה את מרת שמחה בת מסעודה ונולדו להם ארבעה ילדים: יצחק, יוסף, מסעודה ורוויחלה. בשנת תרפ"א (1921) נפטרה אשתו, והוא נשא לאישה את מרת רחל בת כמיסה.
מבן גרדאן עבר לתסתור, ומשם לקהילה היהודית הקטנה בעיר הקדושה למוסלמים קירואן. בקירואן, הורשו יהודים לגור רק בשנת תרמ"א (1881), עם החלת החסות הצרפתית בתוניס, לאחר שבשנת ל' (1270) נאסר על היהודים לשבת בה. חכם נסים עידאן עמד בראש הקהילה, והיה רץ לכל דבר מצווה, ובייחוד במצוות המילה וצורכי בית הכנסת, ואפילו בימי זקנותו. בשנת תש"ד (1944) נפטרה אשתו, והוא חזר לעיר הולדתו ג'רבה.
חכם נסים עידאן נפטר ביום ט"ו בשבט בשנת תש"ח (1948) בעיר ג'רבה.
חיבורו 'זית רענן', ובו דרשותיו ותשובותיו, נאספו לאחר מותו ויצאו לאור על ידי נכדו חכם שמואל עידאן בשנת תשל"ז (1976) בספר 'עמר מן'. בשנת תשס"ב (2002) הועלו עצמותיו לקבורה בעיר נתיבות.
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד 'עני ורוכב על חמור' להראות שעיקר הגאולה תלוי בענווה.
שורש כל העבירות באים מהגאווה, כי על ידי הגאווה האדם לא יכיר בחסרונותיו ובדרכיו המקולקלים, כי חושב עצמו מי כמוהו שלם בכל, ואפילו יבוא מי שיוכיח אותו, לא יקבל ממנו, כי יאמר בליבו מה נחשב זה, מה יודע עד שיבוא להוכיח אותי, האם הוא יודע יותר טוב ממני. לא כן מי שהוא עניו, מקבל תוכחת מכל אדם והאמת ממי שאמרו, ואז בוודאי שיחזור מכמה עבירות או דעות רעות, שהיו בידו ויעשה תשובה עליהם, ואז יבוא בן דוד לבשרנו הגאולה במהרה בימינו אמן.
ואפילו שזה רמז הכתוב: 'הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות' - שלמה יבוא במצב כזה: 'עני ורוכב על חמור' - אלא להראות לנו שעיקר גאולתם של ישראל תלויה בענווה, שעל ידי ענווה ישובו בתשובה, וכמו שנאמר גם כן יען 'משח אותי לבשר ענווים'.
זית רענן בתוך עמר מן, דרוש על היקר מאמש חכמון, עמודים ז-ח, הוצאת ארגון עולי ג'רבה, בני ברק, תשל"ז (1977)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד עוון שנאת חינם חמורה מכל הלאווין שבתורה.
עוון שנאת חינם שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה, שהיא חמורה מכל הלאווין שבתורה, שבכל שעה ובכל רגע, הוא עובר על 'לא תשנא את אחיך', לא כן בשאר הלאווין. ובזה יישב מורי אבי, זכר צדיק וקדוש לברכה, הפסוק: 'ברגע קטון עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך' - על פי מה שאמרו זכרונם לברכה על הפסוק 'בחינם נמכרתם ולא בכסף תגאלו' - שהגלות שאנחנו בו הוא בעוון שנאת חינם.
זית רענן בתוך עמר מן, דרוש לנפטר, עמוד ח', הוצאת ארגון עולי ג'רבה, בני ברק, תשל"ז (1977)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד גמילות חסדים, שעושה לחברו טובה, ולמחר מחזיר לו.
כמה הפליגו חכמינו זיכרונם לברכה בשכר לווית המת, ובפרט העוסקים בקבורה, שזה נקרא 'חסד של אמת' - שאינו מצפה לתשלום שכר. לא כן חסד עם החיים, שזה נקרא 'גמילות חסדים' - שהיום זה עשה לחברו טובה, ומחר גם כן חברו יחזיר לו.
זית רענן בתוך עמר מן, דרוש שדרשתי על יאבאתו מהדאר, עמוד ה', הוצאת ארגון עולי ג'רבה, בני ברק, תשל"ז (1977)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שצריך כל מניין להגיד בקול ובנגינה מזמורי קבלת שבת.
בליל שבת קודש מתפללים הרבה מנינים, ורק מניין הראשון אומרים: 'מזמור לדוד' ו'לכה דודי', ושאר מניינים סומכים על מניין הראשון, ומתחילים רק מ'ברכו' או שקוראים זה בלחש בעוד שמניין ראשון מתפללים. ולא זה הדרך הטובה, צריכים כל מניין לבד להגיד בקול ובנגינה של שבת כי הם דברים העומדים ברומו של עולם ואסור לזלזל בהם, וכל שכן אם לא יאמרו אותם בכלל, שאין מי שיפטור אותם. כי כל מה שתקנו חכמינו זכרונם לברכה אין לגרוע ממנו ואין להוסיף עליו, כולם סודות עליונים.
זית רענן בתוך עמר מן, דרוש לשבת הגדול, עמוד ב', הוצאת ארגון עולי ג'רבה, בני ברק, תשל"ז (1977)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד הכרה בחסרון הצדיק מולידה מעשים טובים: שם חם ויפת.
'את הא-לוהים התהלך נח' - רומז על סילוק הצדיק שהיה בדור והלך לעולמו, וזהו: 'את הא-לוהים התהלך נח', אז מה עלינו לעשות? 'ויולד נח שלושה בנים' - שעל ידי שנכיר חסרונו של צדיק ונשוב בתשובה, אז יולד בנו שלושה דברים טובים, שהם מכונים בשם בנים. כמו שידוע שהמעשים הטובים שעושה האדם נקראים בנים. 'שם' - שיהיה לנו שם טוב בעולם, 'חם' - לחמם את עצמנו בתורה ובמצוות 'ויפת' - שנהיה יפים במעשינו ודרכינו.
זית רענן בתוך עמר מן, דרוש בהספדו של הרה"ג שלום כהן, עמודים ד'-ה', הוצאת ארגון עולי ג'רבה, בני ברק, תשל"ז (1977)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד לתת שמירה בשערי גופו, שלא יבוא לידי שנאת חינם.
'שופטים ושוטרים' - פירש הגאון מבבל בספרו הקדוש 'עוד יוסף חי', זכר צדיק וקדוש לברכה, בדרך מוסר, כי לאדם יש כמה שערים, שברא בו הקדוש ברוך הוא, ובכולם צריך להם שמירה מעולה, שלא יבוא לידי חטא. העיניים פתוחים, ויש להם שער שסוגר אותם, הם העפעפיים, כשיראה דבר אסור יסגור אותם, וכן הפה יש לו שני שערים - שער מעצם ושער מבשר, ובאוזן יש את האליה. וזהו: 'שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך' - שצריך לתת עליהם שופטים ושוטרים לשמור עליהם כנזכר בדבריו הנעימים והקדושים. ולפי דעתי יש לרמוז 'תתן' - גימטרייה: 'שנאת חנם' לרמוז אל המדובר למעלה, לשמור עצמנו מזה שגרם לחורבן בית המקדש, ואז נזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן.
זית רענן בתוך עמר מן, דרוש לנפטר, עמוד ח', הוצאת ארגון עולי ג'רבה, בני ברק, תשל"ז (1977)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד איסור אספקת בשר טרף במסגרת זיכיון לצבא.
ומה ששאלת: אם מותר לקונים השובאנייא (זיכיון אספקה לצבא) לקנות בשר בהמה שנטרפה, למוכרה עם בשר שלהם לבני החיל? - הדבר פשוט שאסור, ולא צריך אם קונים מנוכרים, שאז אסור לכל העולם, אלא גם אם קונים מישראל גם כן אסור. ואף על גב, ש'הטורי זהב', יורה דעה, סימן קטן י"ז, מתיר, על כל פנים, כל הבאים אחריו, דחו דבריו, ודבריהם עיקר לדין.
ואף על גב שהפרי חדש בקו"א סימן י"ט התיר בכגון זה, וכמו שכתב בסימן קי"ז, נראה לי שדווקא שם בנדון הפרי חדש, שדן, שהוא מחויב מאיזה סיבה ליתן לבני החיל, ולכן הוא כפועליו, לא כן בנדון שלנו, שהוא מוכר להם, והווי כמסתחר, ולדעת החולקים על 'הטורי זהב' אסור כנזכר לעיל. פשוט.
זית רענן בתוך עמר מן, סימן ב', עמוד י"א, הוצאת ארגון עולי ג'רבה, בני ברק, תשל"ז (1977)