מקצת שבחו

והנה ידוע כשישראל המה באחדות, יחד ובלב אחד, אפילו יהיה עובד עבודה זרה, אפילו כך, יש להם תיקון, אם יוכיח אותם, דבריו מתקבלים אצלם, וחוזרים בתשובה, מטעם האחדות שבניהם. אבל אם, חס ושלום, פירוד הלבבות בניהם, אין שום אדם יכול להוכיח אותם, מפני כי אין שומע לו, מטעם הפירוד שביניהם. וכמו שאמר הכתוב: 'חלק לבם - עתה יאשמו', ואין להם שוב תשובה כלל ועיקר.

'כפלח הרמון רקתך' - ודרשו רבותינו זיכרונם לברכה: 'אפילו ריקנים שבך, מלאים מצוות כרמון'.
וצריכים להבין שממה נפשך, אם הם באמת ריקנים כיצד קורא אותם 'מלאים', ואם הם מלאים כיצד הם 'ריקנים'?! - ולהבין זאת נקדים מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'גדולה צדקה שהיא שקולה כנגד כל המצוות' ... אם כן, כשיהיה האדם ריקם מן המצוות, על ידי הצדקה שעושים זה עם זה, ונותן, תיכף ומיד באותה שעה מתמלא מן המצוות. אם נותני צדקה, כך שגדולה מעלתה, שהיא שקולה כנגד כל המצוות, כל שכן וקל וחומר, למעשה אחרים שיתנו, זה וודאי גדולה מעלתו ביותר שאת.

'אין דומה שונה פרקו מאה פעמים, לשונה פרקו מאה ואחד פעמים'. - וכי בשביל פעם אחת, שלא הוסיף על המאה אבדה תקוותו וישכח לימודו?! - אתמה. אלא שהכוונה היא בשביל ששונה פרקו מאה ואחת פעמים, נתכוון לשם המלאך 'מיכאל', שהוא גם כן עולה גימטרייה מאה ואחד, ועל ידי המלאך 'תורת א-לוהיו בליבו, לא תמעד אשוריו'. גם מי שלומד ממנו ושומע תורתו לא תשכח מפיו. ...
'כי שפתי כהן ישמרו דעת' הוא התלמיד חכם, 'ישמרו דעת' היא התורה, על ידי שפתיו, ששונה בהם מאה ואחד פעמים. וכי תאמר מה לי מאה פעמים, מה לי מאה ואחד? - לזה סיים הפסוק 'כי מלאך ה' הוא' - רצה לומר: שהמאה ואחד עולה גימטרייה 'מיכאל', ועל ידי זה תורתו משתמרת. ודייק ותמצא קל. ועל פי זה נבין גם פסוק במשלי 'לב חכם ישכיל פיהו, ועל שפתיו יוסיף לקח' - כלומר 'לב חכם', שרצונו לומר: שהאיש הזה שרוצה שתלמודו יתקיים בידו, מה יעשה, 'ישכיל פיהו' - פיהו גימטרייה מאה ואחד, שיחזור על לימודו מאה ואחד פעמים, ועל ידי זה 'ועל שפתיו יוסיף לקח', שתלמודו מתקיים בידו ולא ישכח.

'לעתיד לבוא בשעת גאולתם של ישראל, באים שרי אומות העולם לפני הקדוש ברוך הוא וטוענים: מה אלו אף אלו - הללו עובדי עבודה זרה וכו', מה אלו שופכי דמים וכו' מה אלו מגלי עריות וכו'. באותה שעה אומר הקדוש ברוך הוא למיכאל: החזר להם תשובה. מיד משתתק ואינו מוצא תשובה ... אזי אומר הקדוש ברוך הוא למיכאל: מיכאל נשתתקת? - אני מדבר בעדם, בזכות הצדקה שעושים זה עם זה הם נגאלים'. ...
ועתה ישראל הבט נא וראה, עד כמה גדול כוחה של צדקה, עד שמיכאל שתק ולא למד זכות על ישראל, ובא הקדוש ברוך הוא והשיב גדולה תשובה, בזכות הצדקה שעושים זה עם זה. ובזה אמרתי לפרש מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה' - והכוונה כי על ידי הצדקה שעושים זה עם זה, בזה באה להם הגאולה. וכמו שהשיב הקדוש ברוך הוא, וסתם פה המקטרגים עליהם.

נקדים הידוע, שמלכי אירופה מקבצים אנשים של שררה, בעלי דעת ותבונה, בעלי שם, ועושים מהם אסיפה גדולה לתכלית ישוב העיר, וזה נקרא אצלם 'קונסל מוניסיפאל'. גם המלכות הנזכרת מכריחים את אחינו בית ישראל, שגם המה יבחרו מתוך הקהל, אנשי דעת ותבונה וכו', להתאסף לראות ולהשגיח על עסקי העיר, השייכים לעניי אחינו בני ישראל וצרכי הקהל. וזה נקרא אצלם 'קונסיסטואר', להשגיח בעין פקוחה על עניי העיר. והנה אמרו זיכרונם לברכה: 'גדולה צדקה שמהפכת מדת הדין למדת הרחמים', אם כן כשעושים האסיפה כדי להשגיח על ענייני העיר, הנה הנם מהפכים מדת הדין למדת הרחמים.
ובכן צריכים אנו לדעת בעניין שתי האספות הנזכרות מי היא המשובחת. הנה וודאי האסיפה של ה'קונסיסטואר' עדיפה והיא המעולה, יען שמהפכים מדת הדין למדת הרחמים, ומגנים על העיר ועל העזרות. ובזה נבוא לפרש הכתוב: 'נדיבי עמים נאספו עם א-לוהי אברהם, כי לא-לוהים מגיני ארץ מאד נעלה' - סרס המקרא ודורשהו: שמילת 'נאספו' נדרשת למעלה ולמטה, ורצוני לומר שגם כן נאספו 'עם א-להי אברהם', כלומר אלו ואלו נאספו, זה לתיקוני העיר וזה לעשות צרכי העניים. וכי תאמר, מי הוא המובחר, לזה אמר 'כי לא-לוהים מגיני ארץ', שמהפכים מדת הדין למדת הרחמים והיא 'מאד נעלה'.

'רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות' - ולכאורה דברים תמוהים הם, שאדרבה אם רוצה לזכות את ישראל, לא היה לו להרבות להם תורה ומצוות ודי באחת או שתים, שלא נתנה התורה למלאכי השרת. אבל על פי ההקדמה שהקדמנו יבוא על נכון, והוא כשיש מצוות הרבה, לא יבצר שיעשה האדם מצווה אחת כתקנה, וזוכה בה לחיי עולם הבא. ...
'קוה אל ה', ושמור דרכו וירוממך לרשת ארץ, בהכרת רשעים תראה' - שהמצווה נקראת 'דרך', כמו שאמר הכתוב 'דרך מצותיך ארוץ', וגם ידוע על חייבים כריתות שחייבה תורה עליהם כרת, לא על דבר שיעשה אותם כולם, אלא אילו לא עשה אלא אחת מהם חייב כרת. ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה 'גדולה מדה טובה יותר ממידת פורענות'. אם כן על חיוב כרת כך, קל וחומר שמדה טובה וקיום המצוות שאפילו על קיום מצווה אחת זוכה בה לחיי עולם הבא. וזהו כוונת המשורר 'קוה אל ה' ושמור דרכו', אפילו על מצווה אחת הנקראת 'דרך', ובזה 'וירוממך לרשת ארץ', שהיא עולם הבא. וכי תאמר מאיפה לנו זה, לזה אמר 'בהכרת רשעים תראה', רצונו לומר, מן החיוב הכרת שחייבה תורה אפילו על אחד מהם.