מקצת שבחו

הקדוש ברוך הוא אב הרחמים, מרחם על כל בריותיו, ולא יכלו מעשי ידיו, רק מהארץ ומתחת השמיים, כמו שאמרנו בשם מדרש הנעלם לרות. אבל הנשמות תתענגנה סוף סוף ברוב שלום, והוא סוד אומרם רבותינו זכרונם לברכה ורגיל בפיהם: 'אף על פי שחטא - ישראל הוא' - רצונם: כי אפילו שחטא, לא מפני זה ייכרת לעד לעולם מן האילן, אמנם ישראל הוא, ואף על פי שהמיר את ה' ויבחר א-להים חדשים, עוד ישוב להיקרא בשם ישראל, על ידי הגלגולים והעונשים, והכל כפי משפט הצדק, כמו שביארנו.

עם ישראל היה נהנה ממראה בית המקדש, ובו היה התגלות השכינה, הכל היה בשפע עצום ובעושר גדול, גם נהנו מצרכי מזון של ארץ הקודש, ועשירותה הגדולה. ומטעם זה היו נהנים. בנוסף לכל, השביח להם יום יום, לא רק שפע הפירות בכמות, אלא אף שפע באיכות, בגודל ומתיקות הפירות. וזה מה שמספרת לנו הברייתא: 'בשעה שבנה שלמה בית המקדש, נטע בו כל מיני מגדים של זהב' - כל כך גדול היה השפע, בעבור השכינה ששרתה בו, שבזכותה, היו הפירות גדולים ומתוקים ונהפכים לזהב.

וידענו שכל הנשמות מאילן אחד פורחות, שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, וראה מה שכתב הרב כבוד מורנו החכם רבי דוד בן זמרא בספר 'מצודת דוד', מצוות י"ג, וכל המקובלים מסכימים על זה: 'שכל ישראל גוף אחד הם, ונשמתן ממקום הייחוד נחצבה, ועל זה אמרו כל ישראל ערבים זה לזה', עד כאן.
וקיבלתי בסוד זה המאמר, מהחכם המקובל, הא-להי, ויודע בכל החכמות, כבוד מורנו החכם רבי אברהם כהן די-אירירה, נשמתו עדן, שקיבל מרבו, ורבו מרבו, מהרב הקדוש רבי יצחק לוריא, עליו השלום, כי לא תשיג שום בית יעקב השלמות הגמורה, אם לא ישתלמו כל הנשמות. והדין נותן, כי כולם נפש אחת, כמו שנאמר: 'כל הנפש לבית יעקב' - בלשון יחיד, וכולם מבור אחד חוצבו, וכן אמרו בסוד 'כל ישראל בני מלכים הם' - שכולם, נשמתם מחיבור מלך ומטרונית.

באמת ובאמונה, עניינים כיוצא בהם לא נמסרו כי אם למקובלים אשר זרח עליהם אור האמת, חכמי משכילי עם בני ישראל, מאירים ומזהירים כזוהר הרקיע, מעמידים אמת התורה על מתכונתה, ורבו כמו רבו דבריהם, 'היקרים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים'. ואם כן, למה נשען על קנה רצוץ הבא בכפינו לנקבה, הם הדורכים אחרי עקבות הפילוסופים, כי אם עליהם אשר בידם החכמה האמיתית המקובלת, איש מפי איש. כי אין לנו עסק בהבלים המבהילים לשומעיהם, כי תצלנה אזניהם, חקירת שכל כוזב ... לכן, אחווה נא דעי גם אני, אל אשר שאלוני ואומר, כי בתחילה צריכים אנו לתור מנוחה לנפש, בדברי העמודים אשר עליהם נשען הבית, לבוא אל תכלית כוונתם, כדי שיתבאר לנו העניין, וממה שנראה בספריהם ובדבריהם המקובלים, נבוא אל עומקה של הלכה, הגדות רבותינו זכרונם לברכה, ויתאמת מהם כי כל הנשמות כולם יזדקקו ויתלבנו באחרית הימים. ובעניין הזה אין לנו לדברי הרמב"ם, כי הוא עליו השלום דיבר על זה מצד החקירה, ולא מצד הקבלה.

נקיים את מצוותיו הקדושות, לא נעזוב את מנהגינו הטובים, העצות וההדרכות שהורונו חכמינו זכרונם לברכה, שהם הדבר הראשון והעיקרי. נשמור על קדושת המקום, לא נחלל אותו בשיחות אסורות, חשבונות ומעשי חול שאינם ראויות לפני מלך מלכי המלכים... שתהיה הרבה כוונה, שתיקה ומסירות בתפילתנו, כי מלבד התועלת לקבלת תפילותינו ברצון לפני ה', יהיה הדבר לכבודנו ולכבוד ה', שנקבל שכר בזכות הזריזות שהעמידו קירות אלו, וכולם יטעמו פרי עמלם שהשקיעו בבניית מקום מקדש זה.

כי אחרי החושך הכפול זרחה שמש הנחמה, אחרי הסערה, חיינו מחדש. למרות חורף כה קשה, שהוא טבע האקלים פה, כאילו הטבע וויתר על זכויותיו, ונהיה כל כך רחמן והפליא לנו, שלא היינו מוכרחים לעצור אפילו יום אחד ולהפסיק את עבודת הקודש. על כן נכון להזכיר דברי דוד המלך: 'מה לך הים כי תנוס, הירדן תיסוב לאחור' - מה לך חורף שברחת, קרח הקפוא, שהנך סב לאחור, מפני ה' בורא שמיים וארץ, שמעשיו הם קניינו, מפני ה' שקיבל את העבודה והזריזות של קהילת יעקב.