מקצת שבחו

'אדם כי יקריב מכם' - מי שיעשה הקורבן, ויתנחם על עבירות שעשה, ונכנע לו, והביא קורבן - יקרא אדם, שהוא מבחר המין ונחשב 'מכם', אבל אם יחטא ועדיין הוא עומד ברשעו, לא יקרא אדם ואינו נחשב 'מכם' - דהיינו שאינו נכלל בכללות ישראל.

ידוע הוא מה שאמר הכתוב: 'כשתקרב אל עיר וקראת אליה לשלום'. ולזה אבינו יעקב הקדים שלום לעשיו אחיו, ושלח לו מלאכים לפייסו, קודם שיראה אותו, אולי יהיה השלום בניהם. ובזה נבין מה שאמר הכתוב: 'וישלח יעקב מלאכים לפניו' ... - מלאכים ממש. ואם תאמר איך השתמש במלאכי עליון, הפסוק בעצמו תרץ באמרו 'לפניו' - כוונתו לומר: ה' יתברך הניחם לפניו כדי לשמשו, ולזה שלחם. ועוד למי שלחם? - לעשיו שהרי ראינו כשיצא מבאר שבע היה מתיירא מעשיו, וכשראה אותו ה' יתברך, שהיה לו פחד, אמר לו :'ושמרתיך בכל אשר תלך' - להבטיחו שלא יפחד מעשיו.

'המכסה אני מאברהם' - מהו זה התמה, וכי כל עניין צריך ה' יתברך לגלות לו, עד שהוצרך לגלות לו עכשיו?! - אלא כוונת ה' יתברך בזה התמה ... שבזמן אברהם לא יש מהשלושה עמודים, שהעולם קיים עליהם, כי אם החסד. וכשראה ה' יתברך אברהם אבינו עוסק בקיום העולם שהוא החסד, וה' יתברך שלח מלאך להפוך סדום, בהיפך ממחשבת אברהם אבינו, אמר ה' יתברך: 'המכסה אני מאברהם', שעל ידו תתקיים העולם, שאפילו ביום ג' למילתו, לקיום העולם סבל והעמיס אותו הצער, והלך ללוות למלאכים, לגמול חסד. ואני עושה הפך משיטתו להפוך סדום?!

'תורת ה' תמימה, משיבת נפש' - זהו כוונת דוד המלך עליו השלום: למה היא תמימה? - רצה לומר: שהייתה ראויה להיות לישראל חסרה, מפני שלא זכו לסוד. השיב התורה 'משיבת נפש', כלומר שיצאה נשמתם ומתו, והתורה היא שמשיבת נפש להם, שעלתה ונשטתחה לפני ה' יתברך, והוריד עליהם טל חיים והחיים. ועוד יש מישראל שזוכה לסוד, ואם תינתן להם חסרה, יש למלאכי השרת לקטרג ולומר, שאינם ראויים לקבלת התורה - אפילו הפשט, ויאמרו הסוד, שהוא עיקר התורה ניתן לנו ואינם ראויים להחיות?! - וזה לא יתכן כי העולם לא נברא, אלא בשביל ישראל שנאמר: 'בראשית ברא א-לוהים' - בשביל ישראל שנקראו ראשית. ומפני זה זכו לתורה תמימה פשט וסוד.
וזהו כוונת דוד המלך עליו השלום: 'תורת ה' תמימה' - רצה לומר: למה זכו ישראל תמימה? - לפי שהיא 'משיבת נפש' כאמור. ואם תרצה אמור: למה היא משיבת נפש? - לפי שהיא תמימה. לומר סרס המקרא ודרשהו. ... רצה לומר: למה לתורה, לבקש על ישראל כשמתו להחיות את נפשם? וזהו כוונתו: למה 'משיבת נפש' - מאחר שהסוד שהוא עיקר התורה ניתן למלאכי השרת, ומי הכניס התורה כתגר זה להשתטח, בשביל ישראל להשיב נפשם? - ותירץ לפי שהיא 'תמימה', ואם ימותו ישראל תהיה התורה חסרה מהפשט, ופשטי התורה והסוד כשלהבת הקשורה בגחלת. ולזאת הכוונה לתורה ונשטתחה לפני ה' יתברך והוריד טל חיים, וה' יזכנו לתורה תמימה פשט וסוד, אמן כן יהי רצון.

'ונגלה כבוד ה', וראו כל בשר יחדו, כי פי ה' דבר' - רצה לומר: במעמד הר סיני, לא היו מוכנים כל ישראל לשמוע ממנו, יתברך, ואמרו למשה :'דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו א-לוהים פן נמות'. לזה אמר, בגאולה העתידה להיות, בעזרת ה', במהרה בימנו, ונגלה כבוד ה' כדי להיות מוכנים ובזה 'כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר' - ולא על ידי שליח כמעמד הר סיני, שהיה על ידי משה, והטעם שנזכה לכל זה ההכנה: 'קול אומר קרא ואמר מה אקרא כל הבשר' - שהיינו רוחות של הבשר, שהוא יצר הרע וסיעתו, 'חציר' יכרתו, 'וכל חסדו' - דהיינו יצר הטוב וסיעתו 'כציץ השדה' - כמו שהציץ והעשב הולך וגדל, כך יצר הטוב וסיעתו, כפי זה תיבת ציץ לשבח.

'רבי עקיבא היה יושב ודורש והציבור היה מתנמנם. אמר: מפני מה זכתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינה? - אלא תבוא אסתר שהיא בת בתה של שרה וחייתה קכ"ז שנה, ותמלוך על קכ"ז מדינה'. על כן קשה מה שייכות יש שהם מתנמנם, ולא ביקש לעוררם כי אם במה שזכתה אסתר למלוך? ...
שאותם הציבור, שהיה רבי עקיבא דורש עליהם, היה להם מחשבה של רוב הגלות, וכמעט, חס ושלום, נתייאשו מהגאולה, וקפצה עליהם תרדמת השינה, לזה בא רבי עקיבא לעוררם ולדבר על ליבם כדי שלא יתייאשו מן הגאולה. אמר להם: מפני מה זכתה אסתר למלוך על קכ"ז מדינה? שעל ידי המחשבות שיש לכם נפלה עליכם תרדמת השינה, מפני שאין אתם זכאים, ונתייאשתם מן הגאולה - הרי יש לכם זכות האבות. והראיה פני מה זכתה אסתר למלוך על קכ"ז מדינה? - אלא בזכות זקנתה שרה. כפי זה, זכות האבות יעמוד לכם גם אתם, ואל תתייאשו מן הגאולה. אפילו שאין אתם זכאים, יש לכם זכות אבות.