חכם נסים רפאל יצחק צורייאנו


מקצת שבחו

חכם נסים רפאל יצחק צורייאנו, נולד לאביו ולאימו בשנת תקף (1820) באי רודוס העות'מאנית.
עיקר תורתו למד בישיבת החכם מיכאל יעקב ישראל, מחבר הספרים 'יד ימין' ו'שנות ימין'.  אחר שנסמך לרבנות עבר לעיר איידן יוזיל חיסאר, הסמוכה לעיר איזמיר, שם שימש רב העיר ואב בית הדין. 
חכם נסים רפאל יצחק צורייאנו נפטר בשנת תר"כ (1860), יום פטירתו אינו ידוע לנו, אנו מציינים אותו ביום כ"א אייר, יום הוצאה לאור של ספרו 'תאיר נרי'.
שניים מספריו, יצאו לאור לאחר מותו, בידי בנו, חכם חיים דוד צורייאנו בעיר איזמיר: 'תאיר נרי' - שו"ת בשנת תרל"ה (1875), ו'רני ושמחי' - דרושים, בשנת תרל"ט (1879). נכדתו רושא הי"ד, בתו של חכם חיים דוד צורייאנו, ואשתו של חכם ישמעאל הכהן הי"ד, ראש רבני צפת, נרצחה יחד עם בעלה במאורעות תרפ"ט (1929).
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שאף אם אירע לו הפסד בממונו, יתאמץ בנתינת הצדקה.
'וחמישיתו יוסף עליו' - שאם, חס ושלום, ארע לו לאדם איזה נזק והפסד בממונו, על צד ואופן שיהיה, לא משום זה יצמצם את עצמו בנתינת הצדקה, אלא אדרבה צריך להתאמץ בנתינת הצדקה, הרבה יותר ממה שהיה רגיל ליתן. וכמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: אם רואה אדם, שנכסיו מתמוטטים והולכים, יעשה מהם צדקה, ויכולה היא שתגן, והמקום ימלא חסרונו כתוספת על העיקר.
וזהו הרמז: 'ושלם אותו בראשו' - שזכות הצדקה, אשר הוא עושה, יהיה לו להדר עזר. 'ושלם' - ישלמו לו מן השמים, מה שחסר ונאבד לו מן הקרן, שהוא הראש, וזה אומרו: 'בראשו'. לא זו אף זו, 'וחמישיתו יוסף עליו' - חמש ידות יוסף עליו, כהנה וכהנה, בתוספת מרובה, יותר ממה שהיה לו מאז ומקדם. וזה אומרו: 'לאשר הוא לו' - כלומר שירבו לו נכסים רבים יותר ממה היה לו בתחילה, ברכת ה' היא תעשיר.
רני ושמחי, דף מ"ו ע"א, דפוס אהרן יהושע די שיגורה, איזמיר, תרל"ט (1879).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שיראי ה' ממלאים חסרון מצוות התשובה בלימודם.
'יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו' - שתהיו ביראת ה' תמיד כל הימים, לבלתי תחטאו. ואם תאמר אם לא יחטא איש, איך יתכן שיבוא לידי קיום מצווה זו, ואם תאמר שלא יקיים מצוה זו של תשובה, נמצא אין גופו שלם, שהרי רמ"ח מצוות עשה הם כנגד רמ"ח אבריו של אדם. כל לעומת זה אמר: 'כי אין מחסור ליראיו' - כלומר, נכון לכך יהיה בטוח שלא תחסר כל בה, כשיש בכם יראת שמים, שכיוון שיראת ה' על פניכם, בוודאי שאתם עוסקים בתורה תמיד, לילה כיום, מצד היראה שיש בכם, ובכלל לימוד התורה אתה לומד גם כן פרשת התשובה, ועל ידי זה מעלה לך הכתוב כאילו קיימת מצוות עשה של תשובה בפועל, על דרך שאמרו: 'זאת התורה לעולה', ונמצא כי 'אין מחסור ליראיו'.
רני ושמחי, דף י"ג ע"א, דפוס אהרן יהושע די שיגורה, איזמיר, תרל"ט (1879).
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שאוחזים מעשה אבותם, להלביש העניים במלבושים חדשים.
נהגו יחידי סגולה, ה' עליהם יחיו, אשר פה העירה, ישמרה א-לוהים, לעשות כדת היום מצווה זו של הלבשת ערומים, מלבושים חדשים דווקא, ולא משוחקים או מטושטשים או מקורעים, וגם שיהיו כמידתם של כל אחד ואחד, לא ארוכים ולא קצרים. ומנהגם של ישראל תורה היא, ומידת קונם יש בם, דומים ל'ויעש ה' א-לוהים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם' - שעושים הם כמו כן כדינו בדבר האמור. כמו כן ישראל קדושים הם, אוחזים מעשה אבותיהם, ותפסו אומנותו של הקדוש ברוך הוא לעשות מצווה זו של הלבשה כהוגן, באופן המועיל, לפי דרכם, וכאמור מפי רבנים קדושים זיכרונם לחיי העולם הבא.
ומעתה זהו מה שרמזתי בנושאי מקדם: 'ועשו בגדי קודש' - שיעשו מצווה זו של הלבשת ערומים כתקנה, בדומה לבגדי קודש, 'לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי' - שצריך שיהיו כהוגן ושיהיו חדשים ולא משוחקים ומטושטשים או מקורעים, חס ושלום, כמו כן גם צריכים גם אתם לעשות כדת היום, לקיים מצוה זו של הלבשה הדומה לבגדי כהונה, וכדבר האמור, וגדולת מצווה זו של הלבשת ערומים, ששכרה בצדה.
רני ושמחי, דף מ"ח ע"ב, דפוס אהרן יהושע די שיגורה, איזמיר, תרל"ט (1879).
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד רמז 'ועשו לי בגדי קודש', להרבות צדקה שיהיה חסד עימה.
'ועשו בגדי קודש לאהרן אחיך ולבניו, לכהנו לי' - וכבר ידוע שלשון 'עשיה' לפעמים נאמר על הצדקה, וככתוב המקרא: 'עושה צדקה בכל עת'. וכן 'והיה מעשה הצדקה שלום', וכן גם כן מקרא שכתוב במגילת רות: 'ושם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז' ... ו'אמר רבי אלעזר אין צדקה משתלמת אלא לפי גמילות חסד שבה, שנאמר, זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד'. ופירש רש"י זיכרונו לברכה, הנתינה היא הצדקה והטורח, כגון שמוליכה לביתו או נותן לו פת אפויה או בגד ללבוש ... וזהו מה שרמזתי: 'ועשו' - שירבו לעשות צדקה, על דרך 'עושה צדקה בכל עת'. וגם שיהיה חסד עמה, כלומר בגד ללבוש, ובזכות הצדקה והחסד הנלווה עמה יגלה ויראה משיח צדקנו ויגאלנו במהרה בימינו אמן.
רני ושמחי, דף ל"ט ע"א, דפוס אהרן יהושע די שיגורה, איזמיר, תרל"ט (1879).