מקצת שבחו

'אם פגע בך מנוול זה, מושכהו לבית המדרש' - ולא אמרו סתם שיעסוק בתורה, אלא להודיע שאפילו שמיעת דברי תורה מהלומדים לשמה, מטהרת חולי הנפש ומברחת כוחות הסטרא אחרא, והיצר הרע מעליו. ולזה אמרו: 'מושכהו לבית המדרש' - כי שמה ישבו בעלי תריסים, הלומדים תורה לשמה בוודאי, וישמע לדברי תורה מפיהם, 'שמעו ותחי נפשכם', כי המאור שבה, אור קדוש ועליון הוא, הדוחה היצר הרע מעליו, ויתעורר חלק הטוב שבו, ויתגבר על הרע ויגרשהו, ויטהר מחשבותיו.
כי טהרת המחשבה צריכה רבה, ולאו מהרהור עבירה, חס ושלום, בזנות דווקא וכדומה, אלא גם להסיר קנאה ושנאה מחבריו, ואהבת רדיפת הממון, יותר מכפי הראוי לו, ומכל שכן, ממון של חברו. ומתכבד ושמח בלבבו בקלון ותקלת חברו, ומתאווה מאוד למפלת והשפלת חברו, ומחשבות שקרים ופיתוח לרמות הבריות, ומחשבות עוול איך בשקרים וכזבים יתנהג. וגם להונות חברו בדברים הרעים, ולהתנאות עליו בגובה לב. את הכל - האדם צריך להרחיק ממחשבותיו.

'אם ישראל עושים רצונו של מקום נקראים בנים, ואם, חס ושלום, אינם עושים רצונו של מקום הם נקראים עבדים. רבי מאיר אומר, שאפילו שאינם עושים רצונו של מקום נקראים בנים, ככתוב: 'בנים משחיתים' 'בנים לא אמון בם'. וזה שאנחנו אומרים: 'אלהא דמאיר ענני' - רצוננו לומר, שאומרים אנחנו לקדוש ברוך הוא, שאנו סוברים לנו כסברת רבי מאיר, עליו השלום, שאפילו שאינם עושים רצונך נקראים בנים.

'בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, ושבת עד ה' א-לוהיך ושמעת בקולו' - שמשה רבינו, עליו השלום, מסר סימן לישראל על זה, שיצעקו את ה' בעניין הפרנסה ולא יענו, חס ושלום, לבלתי יערערו אחרי ה', שהלא הקדוש ברוך הוא שומע תפילת כל פה ... ברחמיו הגדולים, 'בכל צרתם לו צר', ו'עמו אנכי בצרה', גם היום בזה הגלות, אך ה' יתברך הוא הזן ומפרנס אותנו תמיד, בכל יום ובכל עת שלא נמות ברעב. אכן עתה, בראותנו חסרון הפרנסה, ושערי השומע ננעלו, ודל ישראל מאוד, אין זה כי אם געגועים לאבינו שבשמים גדולים מאוד, שהשם כביכול מתאונן ואומר: 'אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם'. ... לכן מה עושה ה' יתברך, הוא מונע מלשלוח לנו פרנסה טובה, ולמען נתעורר אנחנו מעצמנו, לקום ולבוא אליו יתברך, להתחנן אליו להשיבנו אל ארצנו, ולשלוח לנו פרנסה טובה.

'עניה סוערה לא נוחמה' - כנסת ישראל מתרעמת עליו, יתברך: נוח וטוב אילו עשית אותי עניה, שניטל כל ממוני, כופר בעד שאר הגזירות קשות ורעות. אכן כאן ראינו 'עניה', וגם בשרה סוער מרוב המכות והצרות והחולאים, ומסער הגלות, אם כן שוחד לא לקח, ולא הואיל איבוד ממוני להצילני משאר גזירות קשות ורעות המסעירים גופי, ואם כן שתים לרעה, לזה 'לא נוחמה' ...
שאמר 'עניה' - שאין מי שיזכור, וגם 'סוערה' - מרוב המחלוקת, 'לא נוחמה' - לזה אמר: 'הנה אנכי מרביץ בפוך אבנייך' - היינו עושר, 'וכל בניך לימודי ה'' - לומדים מפיו יתברך הלכה ברורה, שלא יהא בא שום מחלוקת, ולא יצטרכו אהבה בסופה, כי מראש לא יבואו להתקוטט, אלא 'ורב שלום בניך'. וכדי לקרב נחמות אלו, צריך להשתדל להרבות בצדקות, כי 'ושביה בצדקה', וזה שאמר 'בצדקה תכונני'.

העיקר לשוב ולהתעורר בבכייה, וזה אומרו: 'ויבך יוסף'. ולא מצאנו מי שהרבה בבכייה כיוסף, שנאמר בו הרבה בכיות: 'ויסוב מעליהם ויבך', 'ויבוא החדרה ויבך שמה' - לכן על הנסתרות במסתרים תבכה נפשו, ועל הנגלות יבכה בגלוי, ויתן את קולו בבכי. וגם יבכה על חורבן שני המקדשים, ככתוב: 'ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך', ועל ידי זה יבוטלו ממנו כל המקטרגים והמשטינים, ככתוב: 'סורו ממני כל פועלי אוון כי שמע ה' קול בכיי'. ושערי דמעה לא ננעלו, כי מי הדמעות יכבו האש של מידת הדין. ...
וארבעים יום אלו, המה כמו ארבעים יום של יצירת הוולד, שאז מועיל התפילה להתהפך מנקבה לזכר או בהיפך, כמו כן תועיל התשובה והתפילה בבכייה, להפוך את מידת הדין שהיא צד הנקבה כידוע, למידת הרחמים שהיא זכר.

כל חודשי השנה הם נותנים עיניהם בזה החודש הבא, חודש הרחמים והסליחות, ותלויים בו. ומה שפגם האדם בכל חודשי השנה, וכל חודש העומד נזוף בקרן זווית מחמת פגימותיה. שידוע ליודעי מדע, שהספירות העליונות הם בסוד שנים ובסוד חודשים, החודש הזה נחם על הרעה, שעשה בכל חדשי השנה ... ובזה החודש אלול יוכל לתקן כל הצרופים שפגם בהם.