מקצת שבחו

אהה, כי לא ידעו לשים חוק וגבול ללמודים ההם. תחת העמיס אותם על שכם הילדים, אשר תעודתם תהיה לדין ולהורות, גזלו עתות חינוך כל הנערים, וימלאו כל לבב מהחל אביב השחרות. מספר החכמים בתלמוד עלה למעלה ראש, יותר מן הנחוץ בהליכות החיים. אז הוחל להכין ימי שוק, אשר היו ימי השער הגדולים בארץ. שמה נהרו אבות המשפחות, לבקש מורה ספר או רב או רופא או חתן לבת עשירה בנדה - כי כל תענוגי החיים נועדו לנבונים, והשאר לא אכלו רק שרידי המשתה.
ובלימודים האלה אשר גרסה נפשה לתאבה, ובכתבון העצום ההוא אשר הצמיח סנסיניו בכל שנה, האם התנהלו במשפט ישר?! - אהה, כי לא כן היתה. סדר הלימוד השולט בפולניה הוא הפלפול הנודע ...
אנשי הפלפול הוקירו מכתם אופיר, הגיון דק כקורי עכביש, המעמיק יותר מהגיגי האמוראים הבבלים, ומגביה עוף למעלה מעשתונות בעלי התוספות, אשר במדינת ספרד. גזירות שוות מרחוק, והבדלים דקים מאוד, ותוצאות המוסיפות הפלא ופלא, חשב נחשבו לתולדות תבונה עמוקה, אם רק מצא המפלפל דבר חדש או פתרון קושי מדומה בדינים או מעמסה מחוכמה על הדת, להכביד המשא עליה. כל הנוספות אשר רבני פולניה הוסיפו על ספר שולחן ערוך לרבי יוסף קארו, חתומות בחותם המעמסות האלה.
יסוד ותמונת ההיגיון יחדו נאלחו. השפה הייתה ערב רב נשחתה, ויבטאוה בנפתולי הפנים, ובקרוץ עין עד להעיר גועל בנפש, ותרחק ממנה מליצה ולא חלק לה בשירה. ומרוח העם אזלו התכונות היקרות, ונשתו התום והיושר, המוסר נפל חלל לפני אהבת הדקות, אשר בהתחברה לתשוקת הבצע, מתהפכת על נקלה לתרמית. והתורה גם היא קומטה נרדמה, מתעלפת תחת רגבי באורים יבשים, אשר השמו את רגש הפשוט, ויבריחו את חפץ מקרא כתבי הקודש להבינם על אופניהם, ולדלות מבאר חכמתם אומץ רוח.

כארבעה עשר אלף יהודים בירושלים, אשר כל יושביה שלושים אלף נפש. מאפס מלאכות בידם, ימצאו למרביתם לחם חוקם ממתנות חסד, אשר ישלחו להם אחיהם מכל קצווי ארץ, ומכסתן מדי שנה בשנה למעלה מאלף אלפים פראנק. הרבנים המופקדים על חלוקת הכסף, שולטים שלטת על עדריהם, ואוחזים תמיד בלהט החרם, אשר ברבות ההשכלה והתבונה, נשכח מלב, ביתר הארצות.
מכל המפלגות ומכל הלשונות, נמצאים בקרב יהודי עיר הקודש: רוסים ופולנים, אשכנזים וספרדים, חסידים וחב"ד וקראים. המנהגים, אשר אבד עלימו כלח, והמלבושים העתיקים יתייצבו שמה בלי חליפה. בגדי משי ארוכים, וכובעי שער, ופאות ארוכות בקווצות תלתלים על הרקה, כתורת החסידים. הבחורים בני שש עשרה לוקחים נשים, והנערות תלכנה לאנשים בנות שלש עשרה שנה. בתי הכנסת והחולים ומוסדי הצדקה רבים שם. אולם בתי הספר מעטים, ולימוד התלמוד לבדו הוא כמעט כל תורת שעשועיהם, עם קינות מאדיבות נפש, לפני הכותל המערבי. למודי חול נאסרו עד כה לעין השמש. אולם בית הספר, אשר יסדה שם מקרוב חברת 'כל ישראל חברים' ללימודים ולמלאכות ידים, נועד לחדש פני מצבם השפל שמה.

קשר האחווה, אשר בין נפוצות ישראל מקצה הארץ ועד קצה, ינחילם כבוד תחת קלון. ... אז תחזק אחוות הנפשות ההיא ביתר שאת, ותעמיס חובות קדושות מאוד.
היהודי בארצות המערב, אשר השיג חופש וחכמה ולפעמים גם עושר, אף אם יסיתנו לבו בספק על דתו, עודנו יודע החובה וכליותיו ייסרוהו, לבלתי שכוח את בני עמו, אשר לא שפרה נחלתם, ואשר בארץ ההיא או ביתר ארצות מאפליה, עודם לוטים בצעיף ימי הביניים באשמת פתיותם או מפני חוקי דכא. ומי יתמה על זאת?! - מה תחשבו על גבר עשיר, אשר יניח למות ברעב ובכפן את אחיו, הנולדים דלים כמוהו, ויישארו נחנקים בעוניים, יען לא מאושר גורלם או כי לא היו מהירים במלאכתם כמוהו?
על אדני רגשי חסד אלה, אשר לא יגורשו מפניהם אהבה לכל האדם ויד חוננת בלי הבדל דת, נוסדו כיום הזה מושכות ישראל, וקשר אנשיו ברוח. רק בעבורם תעבודנה חברות העזרה והחינוך, אשר תכונת מקצתן לחבק בחנינתן כל אפסי ארץ. חברת 'כל ישראל חברים' הנוסדה בעיר פריס היא העצומה העולה על כולנה. לפי חוקיה זאת תעודתה: א. להשגיח ולמנוע, כאשר לאל ידה, לבלתי ידוכאו העברים בארצות ההולכות אחורנית. ב. לעודד על ידי החינוך ומוסר השכל את רוח אחיהם. את מטרתה תשיג במשלוח אגרות תמיד ובמתנות כסף לאין נכון להם, ועל הכל ביסדה בתי ספר ומלאכה לנערים במרוקו ובטוניס, בארץ הקודש וברוסיה, באסיה הקטנה ובתורכיה ובארצות אחרות.

חורבן עיר הקודש, הניח את דת יהודה על עומדה, גם אחרי המס דמיוניו, והיכזב תוחלתו לשוב למלכותו. נכבש וממעט ונמחה מספר העמים ומפוזר ונרדף, אחוז אחז ישראל בדת משה ובתורותיו, ובמנהגים נטועים כמסמרות באורך הדורות, אשר הקיפו את אמונתו כמו חומה בצורה לא יעברנה איש. בגלל אמונם זה, אשר לא החלישוהו חלקלקות רוח סבל העמים, גם לא קשות העושק, לא נמלחו היהודים כעשן בעקב תנועת הגויים הגדולה, אשר הביאה קץ לימי קדם. עוד עמדו בחיים, ובימי הבינים ועד ימינו אלה, שמרו להם בכל תפוצות הגולה, תמונה נבדלת ויעבדו עבודה רבתי בהרחבת ההשכלה.