מקצת שבחו

בניי, לא זו הדרך לעבוד את ה' בכל לבב, 'בסוד ישרים ועדה', גם כי האמת אתכם, חדלו הריע תרועה, ותחרישו לכבוד ה' יתברך, למען לא יתחלל שמו בין ההמון, אשר לא יבחין בין טוב לרע, ויאמר 'זונות מפרכסות זו את זו'. שימו כבוד לשמו, ולמשרתיו הגדולים מכם לימים, ואל תפנו אל אלילי הרעיון המלחש באוזניכם למה נגרע, מדוע נהיה כמטרה לחצי המורה, היורה בנו זיקים. הן לזאת יגדל כוחכם, ויירב כבודכם, ויתפשט שמכם הטוב בעולם, בראות עיני כל העדה כי אתם בולמים עצמכם בשעת מריבה, והיה כל העובר אצלכם כלא היה. רב לכם שתענו לשואלים ותאמרו לנרגנים, נדר נדרנו לא-להים, א-להי ישראל, לשים מחסום לפינו על כבוד ומורא הרב, כי רב הוא עלינו, כך היא חובתנו וכך היא יפה לנו, ונידום ולא נצא פתח, כי לפתח הקנטורים חטאת רובץ. ואם רוח אחרת אתכם כי שמעתם הרב לומד מסכת 'עוקצים', והרגשתם כמחט בבשר החי, שנו ושלשו מסכת 'מכשירים', והכשירו עצמכם לעבוד עבודת ה' בשני יצרים, וכל הדברים האלה הנני מתחנן לפניכם למען ה', להעביר על מידותיכם ולבקש השלום ולרדפו בכל כוחכם, ובעל השלום ישיב ביניכם אהבה אחווה וריעות ושלום בל ימוש במחנכם קדוש.

אדם בליעל איש אוון, עובר על לא תחמוד ולא תגזול, ומחלל את שם ה', ומביא את הרבים לידי עבירה, ועל הכל נותן חיתתו בארץ החיים, כאשר הוכיח במישור מעלת הרב הפוסק הנזכר לעיל, אשר בראותו כי אין בידו להעמיד במקומו על תילה התורה, מחמת המציקים ומחזיקים ידי עוברי עבירה, ביקש סעד ועזר מקנאי ה' צבאות, מורי הוראה שבגלילותינו, והחל מן הצד ממני הצעיר, כי דיני נפשות היא. ולכן עתה באתי לעזרת ה' בגיבורים, והנני מסכים בכל דבריו הצדיקים והישרים, וגוזר אנוכי להבדיל אדם מקהל הגולה, באף ובחימה וקצף והמולה גדולה, בלי חמלה ולהחרימו ... ובטוח אני כי ירך לבבו ויפקחו עיני בחינתו, בזכות אבותיו הקדושים ובשורש נשמתו שנתנה בו בטהרה, כי כל ישראל קדושים הם, ולהם נפש יקרה, וישוב ונחם ורוחו ישוב אל הא-להים אשר נתנה, ושב ורפא לו.

על עניין חלב, בחלבו גוי, היינו עשיית הגבינה בלא ראיית החליבה, אם כן הוא מנהגם, לא אוכל לחייבם לשנותו, יען כי יש להם על מי שיסמוכו, וכאשר נהגו גם כן בפארמייאנו, וכאשר היו נוהגים גם כן במדינתנו זו, זה חמישים שנה, מלבד קצת יחידי סגולה ... על עניין התרעומת שהתרעמו קצת קנאים על מנהג אחינו היושבים בגולה, בעיר מונטאנייאנא, אשר תחת ממשלת מעלת השררה של ויניציאה ירום הודה ...
ועל עניין הגבינות, לא חסרו מקומות באיטליה, אשר עד הנה עומדים במנהגם, וכאשר נהגו גם כן בעירנו, היינו מנטובה, קודם שתפסו וקיימו המנהג הזה לראות החליבה, ויש איתנו פסקי אישים גדולים, כי יש להם על מה להישען, ואחד מן הפוסקים האלה הוא כבוד מורנו, הרב רבי גור אריה הלוי, זכר צדיק וקדוש לברכה, ואני הכרתיו.

על החדשים, הניגשים לפרוץ פרצות בישראל, מקרוב באו, וממימי התודה והתעודה יצאו, אני מצטער הולך וסוער, וצערי וסערי עצומים ... אבל עליי ליבי דווי, בבגד בוגדים, להסית ולהדיח, ולהתיר האגדים ולהפריד האחדים, לנתוש ולנתוץ ולהרוס המנהגים הראשונים המיוחדים, ולנטוע נטיעות המחלוקות בגן ה' כמורדים, להפר האחווה אשר במצוות בין היחידים, עד כי היו עליי לטורח ולאבן מעמסה, נלאיתי נשוא ולא אשא, והנה היום באה לידי מנחת קנאות, קנאת ה' צבאות, מעשה ידי אמן, הוא האלוף מורנו הרב שמשון מורפורגו, ישמרהו הרחמן ויפדהו, מילדי העיר גראדיסקא, החונה כיום באנקונה, יגן עליה א-להים, מתעבר על איש אחד מן המלמדים, יצא מעיר רוויג'ו והובא שמה גוריציה, אשר יושביה נוהגים מנהג אשכנז מימי קדם, ללמד את התינוקות תורה, והרי הוא כפרה סוררה, חורש אוון ולא יתבונן, מתייהר בחלוק חכמים, הורה לבטל מנהגם הקדמון ונמשך בין איתני עולם להניח תפילין בחולו של מועד, ועשה אגודות במדרש הנעלם, וקראתי שמו בישראל חובלים ... וראיתי וטעמתי צוף נופת דברי האלוף הנזכר לעיל, שכתב שלא ישנו הקהל קדושים הנזכר לעיל את תפקידם, ויהי בפי כדבש למתוק טעמם הדרם, והודה כי ה' איתו ונימוקו עמו בתעצומו ורומו, והריני בא אחריו בחרבי הקשה לקיים דבריו ... על קהל גוריציה, יגן עליהם א-להים, לא יהיה הדבר ולא יבוא, אם ישנו מנהג אבותיהם שתורה היא, והנני מפיל תחינתי לפני הקהל הקדוש ההוא, שלא יפנו אל האלילים האלה, חדשים מקרוב באו, המערבבים את העולם בדמיונותיהם, ויעמדו חזקים כראי מוצק בנוסח התפילות, ובהנחת התפילין בחול המועד, ובכל שאר המנהגים והיו לאחדים, שלא ייכנס פירוד ביניהם, חס ושלום, המשחית ומכלה את הכל ... עד כי ישקוטו וינוחו המנהגים במקומם, ולא יזידון עוד לעשות כדברים האלה.