רבותינו הקדושים היו נזהרים, וקושרים הכסף בסדיניהם, וזורקים אותם לאחריהם, בכדי שיבואו העניים וייקחו אותם, מבלי להתבייש. ויש מרבותינו שזורקים הכסף בפתחי העניים, בכדי שימצאו אותם העניים, וייקחו אותם בלי להתבייש. ולכן כל אדם צריך להיזהר שלא יתבייש העני על ידו, ובשביל דבר זה יבוא על שכרו, ולא בשביל נתינת הכסף, כי הכסף של הקדוש ברוך הוא.
הוא שנאמר: 'לי הכסף ולי הזהב אמר ה' ' וכו'. וכמו שאמר התנא בפרקי אבות 'תן לו משלו שאתה ושלך שלו'. וכן בדוד הוא אומר 'כי ממך הכל, ומידך נתנו לך', - מה פירוש: 'ומידך נתנו לך'? - לפי דרכינו יבוא על נכון, כלומר כשאנחנו נותנים צדקה לעני, נותנים אותה באופן שלא יבוא לידי בושה, כאילו מן השמים ניתנה לו, כאותם שזורקים להם לעניים בפתחי בתיהן, וגם כן מי שנותן צדקה לעני באופן כזה, כאילו נתנה לקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב: 'מלוה ה' חונן דל'.
וגם אם נותנה לעני מידו לידו, ישתדל לתת אותה באופן שלא יתבייש העני, כלומר ידבר על לבו ויגיד לו שהקדוש ברוך הוא מינה אותי אפוטרופוס בכדי לתת לך הצדקה הזאת. וזה יותר טוב.