גם כשאנו רואים את חומרת המצב וקושי הגזירה, עד שכמעט ואיננו רואים פתח להצלה כלשהי, אין לנו לומר נואש, ואדרבה, יש תמיד לבטוח בה' יתברך, 'כי לה' הישועה'. כבר נאמר על ידי הנביא ירמיהו: 'עת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע' - דווקא מתוך הצרה צומחת ועולה הישועה. וכן נמצא במדרש בפרשתנו: 'ונלחם בנו ועלה מן הארץ' - כל זמן שישראל בירידה התחתונה הם עולים'. ועוד דרשו במדרש שם את סמיכות הפסוקים בתהלים: 'אמר דוד: 'כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו', אותה שעה 'קומה עזרתה לנו, ופדנו למען חסדך'. - אתה הראת לדעת, שהישועה ממהרת לבוא, דווקא כאשר הירידה גדולה. כי אחר שהגיעה ירידתו של עם ישראל עד לקרקעית הארץ, ומשאין המשך לירידה, משם יש לו רק עליה - 'ועלה מן הארץ'. לפיכך, יש לנו לתלות ביטחוננו בקדוש ברוך הוא, שהוא יפר עצת אויבנו. כי מציאות חומרת הגזירה, מחייבת להאמין בביטולה.