יש להתבונן מה העניין המיוחד במצוות צדקה בימי החנוכה. ויתכן לומר שהוא כיוון שבעניין הצדקה, ישנה מידה רבה של מסירות נפש יותר ממצוות אחרות. כי אדם שקנה ממון בהשקעה של עמל ויגיעה והוא לוקח את פרי עמלו ונותן אותו לצדקה, הרי התגברות מיוחדת זו היא בכלל 'מסירות נפש'.
הדבר דומה לעניין הקורבנות, שנאמר בהם: 'אדם כי יקריב מכם' - ופירשו בזוהר הקדוש, שהקרבת הקורבן היא שימסור אדם את נפשו לה'. כי עיקר הקורבן הוא, שהיה צריך להיות חלק מן האדם. וכן הוא בנותן הצדקה, שהרי הוא נותן חלק מעצמו ונפשו, ובפרט כאשר מדובר בנתינה מרובה או במי שנותן צדקה לעיתים קרובות. ומאחר שעניינו של חג החנוכה הוא במסירות נפש, ראויה הצדקה לימי החנוכה. מכאן יש ללמוד גם לשאר המצוות שהאדם מקיים בימים אלו, שיעשה אותם מתוך בחינה זו של מסירות נפש, כי זהו יסודו של חג החנוכה.