'וברך את עמך את ישראל, ואת האדמה אשר נתת לנו'. - מילת 'את' שני פעמים - להורות שבין כשהוא 'עמך' - עושה רצונך וראוי לו טובה בשורת הדין, ובין כשהוא לבד 'ישראל' - שאז משים אתה עין חמלתך עליו. וכמדרש רבה כתב שבזכות המצווה הזאת מתפלל אני עליך שתברכהו. 'ואת האדמה אשר נתת לנו' - רצונו לומר, כיוון שתברך את עמך, ממילא תברך גם כן 'האדמה אשר נתת' - לחלקינו וראויה לנו. וביותר מפני ש'נשבעת לאבותינו' - שגם אם אין אנו כדאיים, עשה בזכותם. 'זבת חלב ודבש' - הם שני דברים כנגד השני חלקים של הצדקה, הנעשית במעשר שני: 'חלב' - כלפי מן הבהמה הנקרבת שלמים, ומאכל מהם לעניים. 'ודבש' - על פירות האדמה, אשר מהם גם כן היה עושה צדקה לנצרכים.