'ביומו תתן שכרו' - בא לזרזנו, שנהיה חרוצים ליתן פעולת שכיר לבעל מלאכה, טרם ישאלנה, ולא נעבור ליתנה לו, אם לא יתבענה, מהטעם שכתבנו. יכול אפילו לא תבעה השכיר בזמנו? - תלמוד לומר 'אתך', לדעתך, ולא לדעתו. וזה משום שלא שייך לומר זה באומן עני, הצריך לפרנסת בני ביתו, והיינו שאמר: 'ביומו תתן שכרו, ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא'. - ולהציל נפשנו מחטא, צריך ליתן סך מלאכת האומן ביומו, או לפחות צריך לשאול ממנו, אם צריך לו הפירעון בו ביום. אף כי בעל המלאכה לא היה שואלתו. וזהו שאמר: 'כי עני הוא' - ולא אמר 'אביון', כאשר כתוב בפסוק הקודם, כי בא במילת 'עני' לרמוז מה שאמרו בגמרא: עני מתבייש לתבוע, אביון לא.